בסדרת הכתבות “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. הפעם נצלול אל מלחמת העולמות הגדולה ביותר בתולדות התחרות, המאבק הבלתי פוסק בין צוותי השופטים המקצועיים בחדרים הסגורים לבין מיליוני הצופים בבית, ונבדוק מי באמת צריך להכריע את גורל המנצח.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לוו בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון והאשמות חוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
@euromix.co.il מאז ומתמיד האירוויזיון נע כמטוטלת בין תחרות מוזיקה מקצועית של שופטים לבין מופע הבידור של ההמונים. לקראת אירוויזיון 2027 בבורגס, שבו הקהל צפוי לקבל כוח חסר תקדים, אנחנו יוצאים למסע בעקבות קרב השליטה על ההצבעה. בחלק א’, נצלול להיסטוריה של מאזן הכוחות מאחורי הקלעים, ונחשוף איך הניסיון להשתמש בשופטים כדי לבלום את ישראל – התהפך לחלוטין על יוזמיו. #אירוויזיון2027 #ישראל #בורגס ♬ צליל מקורי – euromix.co.il
מאז שהוקמה התחרות, איגוד השידור האירופי נע כמו מטוטלת בין הרצון לשמור על האירוויזיון כתחרות מוזיקה מקצועית שמוערכת על ידי מומחים, לבין ההבנה שמדובר במופע הבידור הגדול בעולם שחייב לשקף את בחירת ההמונים. לקראת אירוויזיון 2027 בבורגס, למרות שעדיין אין הכרעה סופית לגבי אחוזי ההשפעה המדויקים של כל צד, כבר ידוע רשמית שגם השופטים וגם הקהל ישתתפו בהצבעה, ושבאיגוד השידור האירופי הבטיחו להעניק השנה השפעה גדולה ומשמעותית לקהל. בפרק זה, שמהווה את חלק א’ במסע שלנו לתוך שיטת ההצבעה, נפרק את ההיסטוריה של מאזן הכוחות בין השופטים לקהל (את הצלילה לחוקי הצבעת הקהל ולאחוזים הסופיים של 2027 נשמור לחלק ב’, שיתפרסם עם חשיפת התקנון המדויק), ונראה איך הניסיון להשתמש בשופטים כדי לבלום את ישראל התהפך על יוזמיו.
החדרים הסגורים והניסויים המוזרים באולם (1956 עד 1973)
במשך שני העשורים הראשונים של האירוויזיון, לצופים בבית לא הייתה שום מעורבות בבחירת השיר הזוכה. בתחרות הראשונה בשנת 1956, ההכרעה הופקדה בידי שני שופטים בלבד מכל מדינה שהגיעו פיזית לשווייץ ודירגו את השירים בחשאי. לוקסמבורג אפילו לא טרחה לשלוח שופטים, ואיגוד השידור האירופי אישר לשופטים השווייצרים להצביע במקומה, מהלך שהוביל לניצחון שווייצרי ולתוצאות שמעולם לא נחשפו לציבור.
משנת 1957 מוסדה שיטת צוותי השיפוט הלאומיים, שבה עשרה שופטים התכנסו בכל מדינה והעבירו נקודות בטלפון במשך יותר מעשור. אלא שבשנת 1971 החליטו המארגנים לערוך ניסוי בן שלוש שנים: הצוותים במדינות בוטלו, ובמקומם הושיבו באולם התחרות שני שופטים בלבד מכל מדינה, אחד מתחת לגיל 25 ואחד מעל גיל 25, שהעניקו לכל שיר ציון בין 1 ל-5. מהר מאוד התברר שזוג שופטים בודד יכול להטות את התוצאות בקלות באמצעות הענקת ציונים נמוכים למתחרים חזקים. כך למשל, באירוויזיון 1971 בדבלין, שני השופטים של לוקסמבורג ניצלו את הפרצה והעניקו את הציון המינימלי האפשרי, שתי נקודות בלבד במצטבר, ל-12 מתוך 17 המדינות האחרות בתקווה להזניק את נציגתם מוניק מלסן (Monique Melsen). באותה שנה התרגיל לא הצליח להציל את מלסן שסיימה במקום ה-13, בעוד מי שנהנתה מסיכול הממוקד של יריבותיה וניצחה בתחרות הייתה סברין (Séverine) ממונקו, אך בשנתיים הבאות שבהן פעלה השיטה השנויה במחלוקת, לוקסמבורג כבר קצרה את הפירות וזכתה באירוויזיון פעמיים ברציפות עם ויקי לאנדרוס (Vicky Leandros) ב-1972 ואן מארי דוד (Anne Marie David) ב-1973, לפני שבשנת 1974 הניסוי בוטל והשיפוט הוחזר לארצות המוצא.
האזרחים הפשוטים ופיאסקו הסינון המוקדם (1974 עד 1996)
כדי לקרב את התחרות לטעם הציבור בעידן שבו טכנולוגיית הטלפוניה עוד לא איפשרה הצבעת המונים, נקבע כי בין השנים 1974 ל-1996 כל מדינה תרכיב צוות של 11 עד 16 שופטים, שלפחות מחציתם יהיו אזרחים מן השורה ללא רקע מקצועי במוזיקה, תוך שמירה על איזון מגדרי וגילאי. למרות זאת, בשנות התשעים הפער בין השמרנות של השופטים לבין מצעדי הפזמונים הפך לתהום, כאשר שירי פופ ודאנס עכשוויים נדחקו באופן קבוע לתחתית.
הקש ששבר את גב הגמל אירע בשנת 1996, כאשר בשלב סינון אודיו מוקדם האזינו השופטים להקלטות השירים מבלי לראותם על הבמה, והדיחו מראש את הנציגה הישראלית גלית בל ואת מעצמת המימון גרמניה עוד לפני שהתחרות באוסלו התחילה, זוכרים את הפרק הקודם על חצאי הגמר? המכה הכלכלית והציבורית הוכיחה ששלטון השופטים הבלעדי פשט את הרגל.
מהפכת הטלווטינג והניצחון של דנה אינטרנשיונל (1997 עד 2003)
בשנת 1997 נערך בדבלין פיילוט היסטורי שבו חמש מדינות (בריטניה, שוודיה, אוסטריה, גרמניה ושווייץ) העניקו 100% מכוח ההצבעה לצופים בטלפון, בעוד עשרים המדינות האחרות הצביעו עם שופטים. ההצלחה הייתה מסחררת, וב-1998 הצבעת הקהל הפכה לחובה בכל מדינה עם תשתית טלפונית מתאימה, כשצוות של שמונה שופטי גיבוי נשמר למקרי תקלה בלבד.
ישראל הייתה הראשונה ליהנות מהמהפכה באירוויזיון 1998 עם דנה אינטרנשיונל והשיר “דיווה”. ספק אם שופטים שמרנים היו מעניקים ניצחון לזמרת טרנסג’נדרית עם שיר דאנס מזרח תיכוני, אך הקהל האירופי הסתער על הטלפונים והכתיר את ישראל. באירוניה היסטורית מושלמת, המדינה האחרונה שהכריעה את הניצחון לטובתנו הייתה מקדוניה, שבשל היעדר תשתית טלפונית הצביעה באמצעות שופטים, כך שדווקא שופטים חתמו את הניצחון של עידן הקהל.
החשש מאובדן שליטה הוביל את המארגנים לערוך ניסוי נוסף בשנים 2001 ו-2002, שבו כל רשות שידור הורשתה לבחור בין 100% קהל לבין שקלול של 50% שופטים ו-50% קהל. מעט מדינות ניצלו זאת, וב-2003, עם כניסת המסרונים, האפשרות בוטלה והכוח חזר במלואו לקהל.
עידן חצאי הגמר והכרטיס החופשי של השופטים (2004 עד 2008)
המעבר למתכונת של חצי גמר ב-2004 תחת שליטה מוחלטת של הקהל יצר בעיה חדשה: במשך ארבע שנים נשלטה התחרות על ידי הצבעות שכנים, קהילות מהגרים ושירי גימיק שדחקו החוצה את מערב אירופה. בתגובה, עם פיצול התחרות לשני חצאי גמר ב-2008, הוחלט כי הקהל יבחר את תשע העולות הראשונות מכל חצי גמר, ואילו הכרטיס העשירי יוענק לשיר שדורג הכי גבוה אצל שופטי הגיבוי.
המרוויחה הגדולה הייתה שרלוט פרלי (Charlotte Perrelli) משוודיה, שסיימה בחצי הגמר של 2008 במקום ה-12 בלבד בקהל, אך עלתה לגמר בזכות המקום השני אצל השופטים. מי ששילמה את המחיר הייתה שוב מקדוניה, שסיימה עשירית בקהל אך נותרה בחוץ.
הקאמבק של אנשי המקצוע ומלכודת הדירוג המלא (2009 עד 2015)
בשנת 2009 הוחזרו השופטים לשלב הגמר במשקל שווה של 50% מול הקהל (כשבחצאי הגמר של אותה שנה עוד נשמרה שיטת הכרטיס החופשי), וב-2010 שיטת ה-50/50 הורחבה באופן מלא גם לחצאי הגמר תוך חיבור נקודות העשירייה הפותחת של שני הצדדים. באירוויזיון 2010 חוותה ישראל את הפער הזה עם הראל סקעת והשיר “מילים”, שדורג במקום החמישי אצל השופטים אך במקום ה-19 בלבד בקהל, וסיים במקום ה-14 הכללי.
בשנת 2013 שונתה הנוסחה כך שהשופטים והקהל דירגו את כל השירים המשתתפים מהמקום הראשון לאחרון. השינוי העניק לשופטים כוח וטו סמוי: אם שיר סיים בצמרת הקהל במדינה מסוימת אך השופטים בה דירגו אותו בתחתית, הממוצע שלו התרסק והוא לא קיבל נקודות כלל. הקורבן המפורסם ביותר היה הרכב איל וולו (Il Volo) מאיטליה ב-2015, שניצח בקהל בענק עם 366 נקודות, אך דורג שישי בלבד בשופטים והפסיד את הניצחון לזמר מונס זלמרלוב () משוודיה.
מהפכת הפיצול והניצחון של נטע ברזילי (2016 עד 2022)
המחאה הציבורית הובילה למהפכה באירוויזיון 2016 בשטוקהולם: נקודות השופטים והקהל פוצלו לשתי מערכות נפרדות של 1 עד 12 נקודות מכל מדינה, כוח הווטו בוטל וסך הנקודות הוכפל. באותה שנה ניצחה ג’מאלה (Jamala) מאוקראינה מבלי לנצח באף מדד (אוסטרליה ניצחה בשופטים ורוסיה בקהל). ב-2018 בליסבון, השיטה הזו (לצד תיקון בחישוב הפנימי שמנע משופט חריג בודד לרסק שיר) סידרה לישראל ולנציגתנו נטע ברזילי את הניצחון: השופטים העניקו את הפסגה לזמר סזאר סמפסון (Cesár Sampson) מאוסטריה ודירגו את ישראל שלישית, אך 317 הנקודות העצמאיות של נטע בקהל מחקו את הפער מול אוסטריה, שהתרסקה למקום ה-13 בטלווטינג.
האיזון החזיק מעמד עד אירוויזיון 2022 בטורינו, אז התפוצצה פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות השיפוט המודרני. במהלך חזרת השופטים של חצי הגמר השני (אותו משדר שבו הודח נציג ישראל מיכאל בן דוד), זיהה מערך הפיקוח של איגוד השידור האירופי דפוסי הצבעה חריגים ומתואמים בין שישה צוותי שיפוט לאומיים: אזרבייג’ן, גאורגיה, מונטנגרו, פולין, רומניה וסן מרינו. מבדיקת הנתונים עלה כי צוותי השיפוט של שש המדינות הללו סגרו ביניהם דיל מאחורי הקלעים ודירגו זה את זה בצמרת הגבוהה באופן גורף, תוך התעלמות מוחלטת משאר השירים בתחרות. בצעד חסר תקדים, איגוד השידור האירופי פסל את הצבעות השופטים של כל שש המדינות הללו גם בחצי הגמר וגם בגמר הגדול, והחליף אותן בניקוד משוקלל מלאכותי שחושב על בסיס הצבעות של מדינות בעלות דפוסי הצבעה דומים. השיא הטלוויזיוני של השערורייה נרשם בשידור החי של הגמר, כאשר מגישי הנקודות של רומניה, אזרבייג’ן וגאורגיה הוחרמו בשידור חי בטענה המכובסת של “תקלות טכניות בתקשורת”, והמפקח הבכיר של התחרות דאז, מרטין אוסטרדהל (Martin Österdahl), נאלץ להקריא בעצמו משולחן הפיקוח את הניקוד החלופי לעיני מיליוני צופים המומים.
חצאי הגמר של הקהל וצונאמי ההצבעות לישראל (2023 עד 2025)
בעקבות פרשת השחיתות הודחו השופטים מחצאי הגמר ב-2023, שהפכו ל-100% הצבעת קהל, לצד הוספת הצבעת “שאר העולם” שהעניקה לקהל יתרון של 50.7% בגמר. ב-2023 נועה קירל זכתה למקום השני אצל השופטים אך סיימה במקום שלישי בשל הצבעת הקהל, אך באותו ערב ניצחה לורין (Loreen) משוודיה בזכות פער עצום של 163 נקודות מקירל בשופטים שגבר על 376 נקודות הקהל של קאריה (Käärijä) מפינלנד שהשופטים דירגו במקום הרביעי בלבד.
במקביל, בדומה לאוקראינה שהפכה לכוח על בקהל מאז פרוץ המלחמה ב-2022, גם ישראל חוותה התגייסות עולמית חסרת תקדים. ב-2024 עדן גולן ניצחה את חצי הגמר של הקהל, ובגמר זינקה למקום השני בקהל עם 323 נקודות מול 52 בלבד מהשופטים, בעוד נמו (Nemo) משווייץ ניצח בתחרות למרות שסיים רק חמישי בקהל. ב-2025 בבאזל, יובל רפאל כבר כבשה את המקום הראשון בהצבעת הקהל בגמר והביאה לישראל את המקום השני הכללי, מה שהכניס לפאניקה שורה של רשתות שידור באירופה.
הבומרנג המתמטי של וינה (2026)
התמיכה האדירה בישראל הובילה ללחץ פוליטי כבד מצד מדינות שדרשו לשנות את החוקים כדי לבלום את ההצבעות לישראל. לקראת אירוויזיון 2026 בווינה נכנעו המארגנים והחזירו את השופטים להצביע גם בחצאי הגמר תחת התירוץ של “חיזוק השקיפות”, בתקווה שהשופטים יחסמו את ישראל.
אלא שהמהלך פעל בדיוק לטובתנו בגלל חוק מתמטי: בשנים 2023 עד 2025, בהיעדר שופטים בחצאי הגמר, מעט מאוד “שירי שופטים” עלו לגמר. לכן, בגמר עצמו הצבעת השופטים התרכזה במספר מצומצם של שירים, ומי שניצח בשופטים פתח פער בלתי מחיק וניצח את התחרות גם אם סיים שני, שלישי או חמישי בקהל. ב-2026, חזרת השופטים לחצאי הגמר הכניסה לגמר כמות גדולה של שירי שופטים, וכך בגמר הניקוד שלהם התפזר על פני מדינות רבות וריסן את כוחם. נועם בתן והשיר “מישל” זכו למוקום השמיני אצל השופטים עם 123 נקודות ולמקום השלישי אצל הקהל עם 220 נקודות, שילוב שהעניק לישראל את המקום השני באירוויזיון שנה שנייה ברציפות.
מעבדת הג’וניור ומבחן תאילנד לקראת בורגס (2026 עד 2027)
כדי להבין לאן צועדת שיטת ההצבעה באירוויזיון 2027 בבורגס, צריך להביט במעבדות הניסויים של איגוד השידור האירופי. הזירה הראשונה היא אירוויזיון הילדים (הג’וניור), שבה עברו מ־100% קהל ב־2003 ל־50/50 ב־2009 (תוך שילוב שופטים ילדים ב־2012), ביטלו לחלוטין את הקהל ב־2016 לטובת 100% שופטים, ומאז 2017 פועלים בשיטת 50% שופטים מול 50% הצבעת אונליין עולמית חינמית, שבה הנקודות אינן מחולקות לפי סולם של 1 עד 12 מכל מדינה, אלא באופן יחסי לאחוז הקולות שקיבל כל שיר מסך ההצבעות בעולם.
המבחן המכריע השני יתקיים בחודש הבא, ב־14 בנובמבר 2026 בבנגקוק, עם השקת אירוויזיון אסיה הראשון. על פני השטח, התחרות בתאילנד תתנהל לפי נוסחת ה־50/50 המוכרת בין שופטים לקהל, אך מתחת לפני השטח מדובר במהפכה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים באירופה. במקום להסתמך על תשתית מיושנת ויקרה של שיחות טלפון ומסרונים דרך ספקיות סלולר מקומיות, מערך ההצבעה בתאילנד יופעל באופן דיגיטלי מלא באמצעות פלטפורמת המעריצים ZOOP. בנוסף, בניגוד לאירופה שבה השופטים מחפשים לרוב פופ רדיופוני מלוטש, באסיה פועלים מועדוני מעריצים עצומים ומאורגנים להפליא של פופ אסייתי (כמו ה־T-Pop המקומי בתאילנד), שמסוגלים להזרים מיליוני קולות מתואמים בדקות ספורות. לכן, תפקיד השופטים בבנגקוק הוגדר במפורש כחומת מגן תרבותית שנועדה לשמור על שירים מסורתיים ואותנטיים מפני דריסה מוחלטת של מעצמות הפופ המסחריות.
עבור קברניטי האירוויזיון, המשדר בבנגקוק הוא ניסוי כלים קריטי בזמן אמת לקראת בורגס 2027. איגוד השידור האירופי כבר שוקל ברצינות מעבר להצבעה דיגיטלית מקוונת מלאה גם בתחרות האירופית, והבטיח להעניק לקהל משקל גדול יותר בשקלול הסופי לצד השופטים שיישארו גם בחצאי הגמר. קבוצת ההתייחסות של האירוויזיון תבחן בזכוכית מגדלת את התוצאות מתאילנד: אם פלטפורמת ההצבעה הדיגיטלית תצליח לבלום בוטים והצבעות מתואמות ולהוכיח שהצבעת אונליין המונית יכולה להתנהל בשקיפות, הדבר יסלול את הדרך להגדלה משמעותית של אחוז הקהל בבורגס 2027 ולמעבר להצבעה דיגיטלית מלאה. מנגד, אם בבנגקוק יתברר שהפאנדומים הגדולים בלעו את לוח התוצאות ורק השופטים מנעו עיוות מוחלט, האיגוד ייאלץ לשמור על כוח שיפוט חזק כבלם זעזועים גם במאי הקרוב.
אז מה אנחנו כן יודעים כבר עכשיו על שיטת ההצבעה באירוויזיון 2027 בבורגס?
על פי התקנון הראשוני שפרסם איגוד השידור האירופי, בגמר הגדול יישמר המאזן המוכר שבו צוותי השופטים והקהל בבית חולקים את הכוח כמעט שווה בשווה, עם יתרון קל של 50.7% לטובת הצופים בשל הצבעת “שאר העולם”. החידוש המרכזי נמצא בשלב חצאי הגמר: התקנון קובע כי השופטים ימשיכו לקחת חלק בהצבעה גם בשלב זה, אך מדגיש כי העלייה לגמר תיקבע בעיקרה על ידי הצבעת הקהל, בעוד יחס השקלול המדויק של נקודות השופטים ייקבע סופית על ידי קבוצת ההתייחסות לקראת כנס ראשי המשלחות באביב. כלומר, האחוזים הסופיים לחצאי הגמר עוד לא ננעלו, אבל הכיוון הרשמי כבר חתום, הקהל עומד לקבל נתח גדול ומשמעותי יותר מעוגת ההשפעה, במקביל לבחינה מואצת של מעבר למערכת הצבעה דיגיטלית מתקדמת.
שבעים שנות אירוויזיון מוכיחות שאין נוסחה מתמטית חפה מאינטרסים, אך גם שום מניפולציה תקנונית לא יכולה לנצח שיר מצוין וקהל נאמן. ברגע שאיגוד השידור האירופי יסיק את המסקנות מתאילנד ויחשוף את חלוקת האחוזים הסופית לבורגס 2027, נחזור עם חלק ב’ של “עובר על החוק” ונצלול לעומק המנגנון של הצבעת הקהל.
כתבו לנו בתגובות מה דעתכם, איזה מקרה בוחן היסטורי הכי הפתיע אתכם, מה צריכה להיות חלוקת האחוזים בבורגס 2027, ועל איזה חוק נוסף תרצו שנדבר בפרק הבא של סדרת עובר על החוק!
סדרת הכתבות עובר על החוק:
פרק 1: חוק ה-3 דקות פרק 4: חוק הגבלת הגיל פרק 7: שישה על הבמה פרק 10: תוכנית לכל המשפחה
פרק 2: חוק הפלייבק פרק 5: חוק הדגלים פרק 8: ה-1 בספטמבר פרק 11: חצי הגמר
פרק 3: בלי פוליטיקה! פרק 6: חוק השפות פרק 9: חוקי החזרות
תחרות האירוויזיון ה-71 תתקיים בבורגס, בולגריה, לאחר זכיית המדינה עם השיר "Bangaranga", בביצועה של הזמרת דארה (DARA). זאת תהיה הפעם הראשונה שבה התחרות תתארח בבולגריה. חצאי הגמר ייערכו ב-11 וב-13 במאי, והגמר הגדול יתקיים ב-15 במאי 2027.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 2 באוקטובר 2026 12:47 על ידי טלאור פישלר
