בסדרת הכתבות החדשה “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. הפעם, נדבר על החוק שאוסר על נגינה חיה של כלי נגינה על בימת התחרות, כיצד הוא מוחרג עבור כמה פייבוריטים, וכיצד מארגני התחרות מצדיקים את קיומו.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לוו בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון וההאשמות החוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות החדשה הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
אחרי שבפרק הקודם ראינו חוק חד-משמעי וגורף לכולם, כזה שמארגני התחרות שומרים עליו בקנאות, הפעם אנחנו צוללים לכלל שמגלה כמה מערכת החוקים יכולה להיות נזילה במקרים מסוימים. על הנייר, מדובר באחד החוקים הפשוטים והתמימים ביותר בתקנון האירוויזיון, כלל טכני ויבש לכאורה שזכה לכינוי חוק הפלייבק. אבל בפועל, האיסור הגורף על נגינה חיה על הבמה הוא חבית נפץ שמייצרת סערות ודרמות שנה אחר שנה. רק באירוויזיון 2026 קיבלנו תזכורת מעוררת מחלוקת לכך, כאשר כנרית אחת זכתה באישור חריג לנגן בלייב, בעוד כנרית אחרת נאלצה להסתפק בהעמדת פנים של נגינה ב”כאילו”.
בעקבות הדרמה הזו, ולבקשתכם, הקוראים שביקשו שנעשה סדר דווקא בסעיף הזה. הבנתי שזה בדיוק החוק הבא שאנחנו חייבים לעבור עליו.
@euromix.co.il
עריכת וידאו: נתן פישלר
בתחילת הדרך, החוק היה הפוך לגמרי. תזמורת האירווזיון הייתה חלק בלתי נפרד מהתחרות, והייתה מורכבת מהרכב מלא ועצום שכלל לעיתים קרובות בין ארבעים לשישים נגנים מקצועיים. זה היה תהליך מורכב ומרתק שבו המדינות שלחו מראש את תווי הנגינה לתזמורת המקומית, אשר למדה אותם בזמן קצר להפליא וביצעה את השירים בשלמותם בשידור חי. נוסף על כך, כל מדינה שלחה מנצח משלה שיעמוד על הבמה וינצח על הנגנים (פרט קטן ששווה לכם לזכור לקראת הפרקים הבאים שלנו).
באירוויזיון 1973, לדוגמה, שלחה ישראל את המלחינה נורית הירש לנצח על התזמורת. הירש הלחינה את “אי שם“, שנבחר לייצג את ישראל בהופעת הבכורה שלה, והייתה למנצחת האישה השנייה בתולדות התחרות, לאחר שהראשונה, מוניקה דומיניק (Monica Dominique) משוודיה, עלתה לבמה הגדולה רק חמישה שירים לפניה.
אבל אז הגיע אירוויזיון 1998. דנה אינטרנשיונל הביאה את הניצחון, וכמובן שכשישראל מעורבת יהיו גם דרמות. לקראת אירוויזיון 1999 בירושלים, איגוד השידור האירופי מצא את עצמו בבעיה לוגיסטית, כי בארץ פשוט לא היה אולם גדול מספיק שיכול גם להכיל את ההפקה הענקית וגם לארח את התזמורת המלאה. בעקבות זאת התקבלה החלטה היסטורית לעבור לפלייבק מוקלט מראש, מאותו רגע נאסר לחלוטין לנגן חי על בימת האירוויזיון.
לאורך השנים, איגוד השידור האירופי ניפק שלל הסברים להחלטה להשאיר את החוק הזה בתוקף. הם טוענים כי הסיבות נובעות מהמהירות הדרושה להכין הבמה בין שיר לשיר. כלי נגינה דורש מיקרופון משלו לרוב וכיוונון, דבר שיכול להאריך את זמן ההכנות ולעכב את לוח הזמנים הצפוף של ההפקה. בנוסף, קיים באיגוד החשש הטכני מבעיות וקריסות סאונד לאור השימוש בכלים חיים. התירוץ הרשמי הנוסף הוא שהאיסור יוצר שוויון ואחידות בין כל המתחרים, למרות שכפי שנראה מיד, זה לא תמיד עובד כך.
מהלופר של נטע ועד החליל הסלובני
במהלך השנים, מספר לא מועט של אומנים ניסו לבקש מאיגוד השידור האירופי לנגן על הבמה, וסורבו. אחד המקרים הזכורים ביותר קשור לנטע ברזילי באירוויזיון 2018 עם השיר “Toy“. הלופר שלה היה ממש חלק מהזהות שלה, חלק מהותי מהקמפיין שלה ואלמנט מרכזי בתהליך הבחירה בה כנציגת ישראל. למרות כל זאת, האיגוד לא הסכים שהיא תפעיל את הלופר בזמן אמת על הבמה. המשלחת הישראלית נאלצה להיות יצירתית ולייצר “לופר אנושי” באמצעות זמרות הליווי, במקום המכשיר האלקטרוני שלמדנו לאהוב.
עוד דוגמה היא טינקרה קובאץ’ (Tinkara Kovač), החלילנית שייצגה את סלובניה ב-2014 עם השיר “Round and Round“, שניסתה לבקש אישור לנגן בזמן שהותה בקופנהגן אך נדחתה. כמעט כל מי שביקש בעבר סורב, למעט מקרים חריגים מאוד, כמו הנציג האיטלקי ב-2025, לוצ’ו קורסי (Lucio Corsi). במהלך הביצוע לשיר “Volevo Essere Un Duro” הוא ביצע גם סולו מפוחית, תוך ניצול העובדה שאין צורך בבדיקה מקדימה או במיקרופון נוסף לכלי הזה.
הצביעות בווינה חוגגת
אבל רגע השיא של הצביעות בתקנון התרחש בתחרות האחרונה שהתקיימה בווינה, כאשר פינלנד קיבלה אישור לנגן על הבמה. הכל סבב סביב הצמד הפיני לינדה למפניוס ופטה פארקונן (Linda Lampenius & Pete Parkkonen), המורכב מזמר ונגנית כינור. השיר שלהם, “Liekinheitin”, דורג במקום הראשון בטבלאות ההימורים לאורך כל העונה. הם טענו שנגינה חיה היא הלב והמהות של השיר שלהם, שכה לינדה שרה, וכל המטרה היא להביא ערך מוסף להופעה.
המשלחת הפינית שלחה שוב ושוב בקשות לאיגוד השידור האירופי, והנושא הפך לשיחת היום, כאשר כולם חיכו בדריכות לתשובה סופית. בפועל, איגוד השידור האירופי אישר להם לנגן בלייב רק ברגע האחרון ממש, בטענה שהם רצו קודם לראות חזרה שלהם על המסך לפני שהם מקבלים החלטה.
ההתנהלות הזו יצרה בעיה קשה של חוסר הוגנות. האישור המאוחר לא הותיר שום אפשרות למדינות אחרות להגיב או לבקש גם בעצמן אישור לנגן עם כלים חיים. גם אם היו מבקשות ומקבלות אישור כזה, כבר לא היה להן זמן להתכונן או להטיס את הציוד הנדרש לווינה. בנוסף, לא היה שום זמן אמיתי לערער על ההחלטה המפוקפקת של האיגוד.
מידע דרמטי במיוחד אשר מעלה ספקות בנוגע לשיקול הדעת של איגוד השידור האירופי הגיע כאשר נציגת שוויץ לאירוויזיון 2026, ורוניקה פוסארו (Veronica Fusaro), אשר ביצעה את השיר “Alice” בתחרות, חשפה כי גם היא ביקשה מהאיגוד לנגן בלייב על הבמה הגדולה. למורת רוחם של השוויצרים, איגוד השידור האירופי העניק תשובה שלילית חד משמעית ולא אפשר לורוניקה נגינת גיטרה חיה בתחרות. מקרה דומה נוסף קרה השנה עם אווה מריה (Eva Marija) מלוקסמבורג, ואפילו שהיה מדובר באותו כלי הנגינה של לינדה, האיסור נשאר על קנו.
כזכור, למרות כל החוקים שכופפו זה לא עזר להם. אחרי כל הרעש והצלצולים, פטה ולינדה סיימו את התחרות במקום השישי בלבד.
חוק שפג תוקפו?
אז האם החוק הזה עוד רלוונטי? לדעתי, חד משמעית לא. התירוצים של איגוד השידור האירופי פשוט לא רלוונטיים לשנת 2027. הטכנולוגיה של היום מאפשרת כיוון כלים וחיבור מהיר ללא כשלים טכניים, ואנחנו רואים את זה קורה בהופעות חיות ובטקסי פרסים ענקיים ברחבי העולם בלי שום בעיה. הצורך במוזיקה חיה הוא ברור, זה משפר את ההופעה, מכניס אותך לתוך השיר ומביא איכויות ורגשות שהקלטה לעולם לא תוכל להביא. כמובן שאין צורך לחזור לתזמורת מלאה כפי שהיה פעם, אך לאפשר נגינה חיה על הבמה זהו צעד הגיוני לחלוטין. אחרי ששנה אחר שנה כל כך הרבה נציגים מבקשים לנגן חי, ופתאום במקרים מסויימים זה הופך לאפשרי, הגיע הזמן לבטל את האיסור ולתת לכל מדינה שרוצה לנגן חי על הבמה לעשות את זה בצורה שהיא רואה לנכון.
מה דעתכם, האם הגיע הזמן שאיגוד השידור האירופי יאפשר לכולם לנגן חי על הבמה? ואיזה חוק מהתקנון תרצו שנפרק בפרק הבא של “עובר על החוקים”? כתבו לנו בתגובות!
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 24 ביולי 2026 10:48 על ידי טלאור פישלר
