בסדרת הכתבות “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. הפעם נדבר על החוק שמגביל את כמות המשתתפים על הבמה לשישה, חוק שממשיך לאתגר את המשלחות כל שנה מחדש.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לוו בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון והאשמות חוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
@euromix.co.il עריכת וידאו: נתן פישלר
החוק הקובע שמותר להעלות מקסימום שישה אנשים על הבמה לא תמיד היה חלק מהתקנון. בשנים הראשונות של התחרות ההשתתפות הייתה מותרת לסולנים בלבד. בשנת 1957 הוחלט לאפשר גם לצמדים להשתתף, אבל הכלל השתנה משמעותית רק לקראת שנת 1971. באירוויזיון 1970 הלהקה ההולנדית הארטס אוף סול (Hearts of Soul) נאלצה להגדיר אחת מהחברות כסולנית ואת השתיים האחרות כזמרות ליווי, מכיוון שהחוק עדיין אסר על להקות להשתתף באופן רשמי. בעקבות המקרה איגוד השידור האירופי אישר השתתפות של להקות החל משנת 1971, עם הגבלה מקסימלית של שישה מבצעים לכל היותר על הבמה, ללא קשר לתפקידם: זמירים, נגדנים רקדנים ועוד. מאז המספר הזה נשאר קבוע.
אתגרי המשלחות: מפשרות כואבות ועד פתרונות יצירתיים
לאורך השנים משלחות נאלצו לעשות פשרות כואבות או לחשוב על מהלכים יצירתיים בגלל החוק הזה. הלהקה זדוב שי זדוב (Zdob și Zdub) שייצגה את מולדובה שלוש פעמים (באירוויזיון 2005, באירוויזיון 2011 ובאירוויזיון 2022), נאלצה להשאיר חלק מחברי ההרכב הרשמיים שלה מחוץ לבמה כמעט בכל פעם שהשתתפה, רק כדי לפנות מקום לדמויות חשובות להופעה כמו הסבתא המפורסמת או נגנים אורחים.
לעומת זאת, להקת כוורת הישראלית מצאה פתרון מבריק באירוויזיון 1974, כפי שרמזתי בפרק 2: חוק הפלייבק שבו דיברנו על התזמורת והמנצח. הלהקה מנתה שבעה חברים. מכיוון שהיה צריך לעמוד בחוק השישה על הבמה, הקלידן יוני רכטר פשוט ירד מן הבמה אל עמדת המנצח של התזמורת. רכטר לא נספר כמשתתף על ההבמה ואיפשר לששת החברים הנותרים להופיע יחד מבלי לעבור על חוקי התחרות.
אשליות ויזואליות וטריקים על הבמה
ההגבלה הזו יוצרת לא מעט אתגרים למשלחות, שצריכות למצוא פתרונות יצירתיים כדי למלא את הבמה הגדולה ולדאוג שהיא לא תיראה ריקה מדי. לעיתים אפשר לפתור את זה בעזרת זוויות צילום חכמות, אבל מה קורה כשרוצים להעביר תחושה של במה מלאה ועמוסה באנשים? משלחות שונות ניסו למצוא מעקפים חזותיים מעניינים, כמו הניסיון לשכפול ויזואלי אצל נועם בתן עם המראות ב”יהלום” שלרגעים שיקפו את הרקדניות במראות ויצרו אשליה של כמות רקדניות כמו בקליפ הרשמי. או השימוש הדומה במראות של דניאל ז’יז’קה (Daniel Žižka). במקרה שלו המראות שיקפו אותו שוב ושוב ויצרו תחושת דינמיות ותנועה בין ההשתקפיות. אך בגמר הגדול כל האפקט נהרס בעקבות תקלה במצלמות.
אבל אם רוצים למלא את הבמה בלי להטיס עוד אנשים, אפשר תמיד לפנות לטכנולוגיה (או קרטון). באירוויזיון 2023 הצמד האוסטרי טיה וסלינה (Teya & Salena) הביאו לבמה את השיר שלהן על אדגר אלן פו “?Who The Hell Is Edgar“, ובנוסך לרקדניות על הבמה, הן השתמשו במסכי הלד הענקיים של הבמה. המסכים הציגו עשרות רקדנים וירטואליים שלבושים בדיוק כמוהן, רוקדות את אותה הכוריאוגרפיה בסנכרון מושלם. זה יצר אשליה של להקת ענק שהשתלטה על הבמה, בלי לעבור על חוק ששת המשתתפים.
ויש גם משלחות שהלכו על פתרונות פיזיים ומשעשעים יותר, כמו הבאת בובות שראינו לא פעם על במת האירווזיון. באירוויזיון 2003 למשל, הזמר האוסטרי אלף פוייר (Alf Poier) עם השיר “Weil der Mensch zählt“. פוייר החליט למלא את הבמה בדרכו הייחודית. מכיוון שהוא לא רצה או לא יכול היה להביא להקה שלמה, הוא פשוט הציב על הבמה בובות ודמויות קרטון עם מסיכות בגודל אדם של נגנים וחיות. הבובות האלו עמדו לצידו ולצד זמרי הלווי לאורך כל השיר, תפסו מקום משמעותי בחלל, והפכו לאחד המופעים הזכורים בתחרות, הכל בלי להזדקק לכרטיסי טיסה נוספים ובלי לעבור על החוקים.
מי שלקחה את אפקט השכפול לקצה הייתה נטע ברזילי, שעשתה את זה בצורה מרהיבה במופע הפתיחה של שנת 2019 בתל אביב. נטע השתמשה בטכנולוגיה מתקדמת ובגרפיקה ממוחשבת כדי לשכפל את עצמה מספר פעמים על הבמה ועל המסכים. למרות ההצלחה של המופע הזה, אף משלחת עוד לא השתמשה בטכנולוגיה הזו בתוך התחרות עצמה כדי לעקוף את חוק ששת המשתתפים, כנראה בגלל מורכבות טכנית ועלויות כבדות.
תפאורת ענק או חדר סגור: לשחק עם גודל הבמה
דרך נוספת שבה משלחות מתמודדות עם המגבלה היא משחק חכם עם גודל החלל באמצעות תפאורה. במקום להביא עוד אנשים לבמה, מביאים מבנה פיזי או מסכים שמשנים את הפרופורציות שלה. דוגמה בולטת לכך היא הביצוע של מונס סלמרלוב (Måns Zelmerlöw) משוודיה ב-2015 עם השיר “Heroes”. במקום להעלות רקדנים, הוא השתמש במסך הקרנה שהגדיר מחדש את גודל הבמה, ושילב אנימציה אינטראקטיבית שייצרה תחושה של חלל מלא ופעיל.
לפעמים משתמשים באביזרי ענק כדי לתפוס את כל הפוקוס הוויזואלי, כמו הכבלים המוארים והכיסא העצום מההופעה של אלכסנדרה קפיטנסקו (Alexandra Căpitănescu) מרומניה באירוויזיון 2026 עם השיר “Choke Me”. כשיש אובייקט כל כך גדול במרכז, או עיצוב שתחום את ההופעה, הקהל בכלל לא שם לב שחסרים אנשים סביבו והחלל מרגיש שלם ומלא לחלוטין. לורין (Loreen) משוודיה עם השיר “Tattoo” הזוכה מאירוויזיון 2023. היא הופיעה בתוך מבנה של “במה על במה” עם תקרה מוארת שעולה ויורדת, מבנה שרבים תיארו כמו טוסטר או מיטת שיזוף. העיצוב הזה צמצם משמעותית את מרחב הפעולה, יצר תחושה ממוקדת עבור צופי הטלוויזיה, ומנע מהבמה הגדולה לבלוע אותה.
מהצד השני, יש משלחות שבוחרות באסטרטגיה הפוכה לגמרי ומשתמשות בתפאורה פשוט כדי לצמצם את שטח הבמה הענק. דוגמה מעולה לכך ראינו אצל אולי אלכסנדר (Olly Alexander) שייצג את בריטניה באירוויזיון 2024. עם השיר “Dizzy“. במקום לנסות למלא את כל מרחב הבמה, הוא והרקדנים שלו הופיעו בתוך מבנה סגור וצפוף שדימה חדר הלבשה קטן. המבנה הזה הקטין משמעותית את מרחב הפעולה, יצר תחושה אינטנסיבית וממוקדת עבור צופי הטלוויזיה, ומנע מהבמה הענקית של האירוויזיון לבלוע את האנשים שעמדו עליה.
האם החוק טוב או לא?
לסיכום, אני חושב שהחוק הזה הוא טוב. הוא מאתגר את המשלחות להיות יצירתיות, והכי חשוב, הוא יוצר שוויון אמיתי בין המדינות. כל אדם נוסף שמוטס עם המשלחת לאירוויזיון עולה המון כסף בגלל טיסות, מלונות, אוכל והוצאות נלוות. לא לכל רשתות הטלוויזיה יש את אותו תקציב ענק להפקה, ולכן ההגבלה הזו שומרת על תחרות יחסית הוגנת שבה הכלים הבסיסיים שווים לכולם.
ומה אתם חושבים על החוק הזה? האם לדעתכם הגיע הזמן לשנות אותו, או שהוא באמת שומר על התחרות? כתבו לנו בתגובות, וספרו לנו גם על איזה חוק תרצו שנעבור בפרק הבא של עובר על החוק!
סדרת הכתבות עובר על החוק:
פרק 1: חוק ה-3 דקות פרק 4: חוק הגבלת הגיל
פרק 2: חוק הפלייבק פרק 5: חוק הדגלים
פרק 3: בלי פוליטקיה! פרק 6: חוק השפות
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. את האירוע הנחו ויקטוריה סברובסקי (Wiktoria Swarovski) ומיכאל אוסטרובסקי (Michael Ostrowski), כאשר בסופו דארה (DARA), נציגת בולגריה, זכתה עם השיר ״Bangaranga״. נציג ישראל, נועם בתן, סיים במקום השני והמכובד עם השיר ״מישל״. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 27 באוגוסט 2026 07:57 על ידי טלאור פישלר
