
בסדרת הכתבות “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. היום אנחנו מתמודדים עם אחד החוקים הכי אפורים, חמקמקים ושנויים במחלוקת בתקנון, החוק שקובע שהאירוויזיון הוא בראש ובראשונה תוכנית טלוויזיה “לכל המשפחה”.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לווה בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון והאשמות חוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
@euromix.co.ilתקנון איגוד השידור האירופי (EBU) אוסר במפורש על פרובוקציות, עירום, או מסרים שאינם הולמים צפייה משפחתית. אבל כשבוחנים את המציאות בשטח המצב רחוק מלהיות ברור. נראה שהמארגנים לא מספקים הגדרות מדויקות, והגבולות נמתחים או מתכווצים בהתאם לראות עיניהם של אנשי ההפקה באותה שנה. הכתבה המלאה באתר: EuroMix.co.il
תקנון איגוד השידור האירופי (EBU) אוסר במפורש על פרובוקציות, עירום, או מסרים שאינם הולמים צפייה משפחתית. אבל כשבוחנים את המציאות בשטח המצב רחוק מלהיות ברור. נראה שהמארגנים לא מספקים הגדרות מדויקות, והגבולות נמתחים או מתכווצים בהתאם לראות עיניהם של אנשי ההפקה באותה שנה.
מילים מצונזרות: בין מלטה לפינלנד
חוסר האחידות מתחיל כבר במילים של השירים. קחו לדוגמה את אירוויזיון 2025, שבו ההפקה הפגינה רמת נאמנות אקראית לחלוטין לחוקי הצניעות. מצד אחד, ההפקה סירבה להתפשר ודרשה לצנזר את המילה “קאנט” (Kant) מהשיר “Serving” (בעברית: “מגישה”) של מיריאנה קונטה (Miriana Conte) ממלטה. במקור, שם השיר שהוגש וגם אושר על ידי ה-EBU נקרא “Kant”, אשר בתרגום לעברית ממלטזית אומר: “שירה”. במילות השיר המקוריות הזמרת שרה את צמד המילים “Serving Kant” (בעברית: “מגישה שירה”), תוך שהיא משחקת על דו משמעות במילות השיר ובהגשה אמנותית רומזת על מיניות בריאה לצד התמימות שבשירה. אך זמן לא רב מבחירת השיר לייצוג מלטה בתחרות, ואישורו, התבשרנו כי מילה זו צונזרה מהשיר, זאת לאחר לחץ ותלונות מרשת הטלוויזיה הבריטית (BBC) להסירה, שכן באנגלית מילה זו נשמעת כמו מילת גנאי קשה שאסורה לשידור במשדרים המיועדים לכלל המשפחה. בקשה זו גם עוררה סערה לא קטנה ברשתות, לאור מוסר כפול שהגיע מטעם ה-BBC אחרי ששנה קודם לכן שלחו שיר עם הופעה מאוד שנויה במחלוקת בעצמם (אבל על כך נרחיב בהמשך…).
מצד שני, באותה התחרות ממש הגיעה נציגות פינלנד ושוב הוכיחה שהפינים פשוט חולים על הטרלות קטנות מול ההפקה. השיר של אריקה ויקמן (Erika Vikman) נקרא “Ich Komme“, שעל הנייר נשמע תמים לחלוטין ואפילו מתורגם מגרמנית לעברית כ-“אני מגיעה”. אלא שמתחת למעטפת הזו הסתתרה משמעות כפולה ובוטה שברורה לכל מי שמכיר את הסלנג. במקרה הזה, ההפקה גילתה סלחנות מוזרה, העלימה עין לחלוטין מהמסרים הסמויים ונתנה להם לעבור חלק ללא שום הערה או תגובה. זה בדיוק הקו האפור שבו ההפקה פועלת לפי מצב הרוח, משום שמתי מילה נחשבת לפגיעה ומתי היא עוברת כחלק מ”הומור קליל” נותר בגדר תעלומה.
הוויזואליה שגונבת את ההצגה: כשדמיון ופרובוקציה פוגשים את הבמה
איסורים והגבלות על מילים הם רק חלק מהסיפור, משום שהקרב האמיתי על גבולות הטאבו מתנהל תמיד ויזואלית על הבמה עצמה. כאן הפערים בין מדינה למדינה והשרירותיות של ההפקה בולטים במיוחד, כשהשאלה אם מיצג מסוים יעבור או יפסל תלויה בעיקר במידת הלחץ שההפקה מוכנה לספוג.

הבלבול הזה ממשיך גם בבניית המופע והוויזואליה. נזכיר למשל את איוון (Ivan), נציג בלארוס בשנת 2016. במקור, איוון תכנן לעלות לבמה כשהוא עירום לחלוטין ומוקף בזאבים חיים. מארגני התחרות הזדעזעו כמובן מהרעיון של חיות פרא ועירום בשידור חי שצופים בו גם ילדים, אך לבסוף נמצאה פשרה עוקפת חוק. איוון ביצע את השיר עצמו כשהוא לבוש, ואת חזון העירום והזאבים הוא שילב כהולוגרמה מוקלטת מראש שבה הוצג מהצד. ההפקה אישרה את הטריק, הזמר שמר על האומנות שלו, והמשפחות בבית לא ראו שום דבר מעורר מחלוקת מלפנים.
אך אם מדברים על פרובוקציה ויזואלית, אי אפשר שלא להזכיר את נציג בריטניה, אחת ממדינות ה-Big 5 והמממנות הראשיות של התחרות, בשנת 2024, אולי אלכסנדר (Olly Alexander). אלכסנדר הופיע עם השיר “Dizzy” בתוך תפאורה שדימתה חדר מלתחות ומקלחות, יחד עם רקדנים שלבשו מעט מאוד וביצעו כוריאוגרפיה נועזת ואינטימית במיוחד. צופים רבים ברחבי אירופה התלוננו לרשתות השידור ול-EBU שהמופע היה טעון מדי מינית ולא התאים בשום צורה לצפייה משפחתית עם ילדים. למרות התלונות הרבות, במקרה הזה איגוד השידור האירופי בחר שלא להתערב ואישר את המופע כפי שהוא, מה שרק מוכיח עד כמה האכיפה של החוק הזה תלויה במי עומד על הבמה.
תלבושות נועזות: מביצת הג’ינס ועד לוורדים
ומה לגבי תלבושות? אי אפשר לדבר על תלבושות בלי להזכיר את ווינדוס95מן (Windows95man) שייצג את פינלנד בשנת 2024 עם השיר “No Rules”. כל הקונספט של המופע שלו נבנה סביב תקלות ובמה מתפרקת, והוא פתח את השיר כשהוא בוקע מתוך ביצת ענק עשויה מבד ג’ינס. הוא לבש את חולצת הטי-שירט הלבנה עם הלוגו המטושטש של מערכת Windows95 על שמה הוא קרוי וכובע המצחיה המזוהים איתו כל כך. בחלקו התחתון נדמה היה שלא לבש כלום והיה עירום עד שמכנסון ג’ינס קצרצר ירד אליו מהשמיים לקראת סף המופע. בפועל, הוא לבש תחתונים מיוחדים בצבע גוף שיצרו אשליה מלאה של עירום, אך מכיוון שחלקים מוצנעים הוסתרו ברגעים קריטיים על ידי אלמנטים שונים בבמה כמו צלם, עובד במה ומכונות עשן, איגוד השידור האירופי אישר את המופע כי טכנית הכל נשאר במסגרת המותר. אגב, אם שמתם לב שפינלנד מככבת כאן בכתבה זה ממש לא מקרה, הפינים ידועים כמי שאוהבים לאתגר את ההפקה עם הטרלות צבעוניות ופרובוקציות על גבול המותר.
עוד מקרה בולט מגיע מלהקת לט טרי (Let 3), מקרואטיה, שהופיעה עם השיר “Mama ŠČ!” בשנת 2023. בקדם האירוויזיון הקרואטי, חברי הלהקה עלו עם תלבושות מינימליסטיות ביותר כשוורדים אדומים מוקמו באופן בוטה למדי בחלקן האחורי. לקראת התחרות בליברפול איגוד השידור האירופי דרש התערבות. בגרסה הסופית לאירוויזיון התלבושות נותרו נועזות וכללו הלבשה תחתונה לבנה, אבל הוורדים הוסרו כדי לשמור על גבולות הטעם הטוב.
הזווית הישראלית: משחקי מילים וזהירות לפני הכל
ואיפה ישראל בכל הסיפור? המשלחות הישראליות משתדלות לאורך השנים לשמור על קו שמכבד את המעמד, אך היו מקרים שבהם גם אנחנו מתחנו את הגבולות. זכורה במיוחד ההופעה של להקת פינג פונג עם השיר “שמייח” בשנת 2000. מעבר לנשיקה המפורסמת על הבמה בין שניים מחברי הלהקה ומעבר להנפת הדגלים שדיברנו עליה בפרק 5: חוק הדגלים, מילות השיר עצמו היו מלאות ברמיזות שלא בדיוק הולמות שידור לילדים. שורות כמו “אני רוצה לעשות את זה איתו כל היום” והבקשה התמימה כביכול “אני רוצה מלפפון”, עברו מתחת לרדאר של ההפקה האירופית שאולי פספסה את כפל המשמעות בשפה העברית, אך בארץ הן עוררו סערה תקשורתית של ממש.
דוגמה עדכנית יותר מבחינה ויזואלית היא משנת 2021, כשהזמרת עדן אלנה התחילה את המופע כשהיא עטופה בתלבושת לבנה וסגורה, שהוסרה בדרמטיות במהלך השיר וחשפה מתחתיה שמלה נועזת ומינימלית שעשויה כולה מצמות של תוספות שיער. מכיוון שהחשיפה הייתה בולטת, המשלחת הישראלית עמדה בקשר רציף עם אנשי ההפקה האירופית כדי לוודא מראש שאין פה שום חריגה מכללי הצניעות והמשפחתיות, והלוק הסופי אושר בקפידה כדי להישאר בצד הנכון של החוק.
בסופו של דבר, חוק “לכל המשפחה” הוא כלל חשוב ונחוץ בתחרות שמאגדת בתוכה קהלים מגוונים ומיליוני צופים מכל רחבי העולם וממגוון רחב של רקעים תרבותיים. הוא נועד לשמור על מרחב צפייה נעים ובטוח לכולם, אך הבעיה המרכזית טמונה ביישום שלו. כאשר הקווים האדומים נותרים עמומים והחלטות ההפקה משתנות ממדינה למדינה, התוצאה היא בעיקר בלבול. כדי שהחוק ימשיך למלא את ייעודו מבלי לעורר תחושת אכיפה בררנית, הגיע הזמן שאיגוד השידור האירופי יקבע הגדרות ברורות, שקופות ואחידות שכולם יוכלו ליישר קו לפיהן.
כתבו לנו בתגובות מה דעתכם, איזה מהמקרים האלו הכי הפתיע אתכם, ועל איזה חוק נוסף תרצו שנדבר בפרק הבא של סדרת עובר על החוק?
סדרת הכתבות עובר על החוק:
פרק 1: חוק ה-3 דקות פרק 4: חוק הגבלת הגיל פרק 7: שישה על הבמה
פרק 2: חוק הפלייבק פרק 5: חוק הדגלים פרק 8: ה-1 בספטמבר
פרק 3: בלי פוליטקיה! פרק 6: חוק השפות
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!

אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 17 בספטמבר 2026 08:19 על ידי נוי יהוידע
