מתחת לרדאר של מערכת הבחירות מונחת סכנה ממשית להדחת ישראל מהאירוויזיון. האיומים החוזרים לסגירת תאגיד “כאן” אינם רק מאבק פוליטי פנימי, אלא כרטיס אדום ודאי מאיגוד השידור האירופי – וההכרעה כולה בידיים של הבוחר.
במשך שנים לימדו אותנו לחשוש מהתרחיש שבו אירופה תסגור בפנינו את הדלת. ראינו הפגנות סוערות ברחובות מאלמו, עצומות וקריאות להדחת ישראל מצד גופי שידור ואמנים ממדינות כמו איסלנד, אירלנד, וספרד, ומאבקים דיפלומטיים מתישים מול הנהלת ה-EBU בז’נבה, הכל כדי להבטיח שהדגל הישראלי ימשיך להתנוסס על הבמה. הקהל הישראלי התרגל להביט בדאגה אל עבר המדינות המחרימות לקראת היעדים הבאים, כשברקע כבר עולות ספקולציות על אירוויזיון 2027 שיתקיים על חופי בורגס, בולגריה.
אבל בזמן שהעיניים נשואות החוצה לעבר גלי החרם מעבר לים, האיום הממשי, המסוכן והקטלני ביותר על עתידה של ישראל בתחרות מתבשל ממש כאן בבית, במסדרונות השלטון בירושלים ועל פתקי ההצבעה של מערכת הבחירות הנוכחית. לא הלחץ החיצוני, לא שריקות הבוז באולמות ואפילו לא איומי פרישה של מדינות עוינות הם שיכריעו את גורלנו; היוזמות הפוליטיות לסגירת השידור הציבורי בישראל הן שיעניקו לאירופה על מגש של כסף את העילה המשפטית המושלמת להדחה. הנה התרחיש המטלטל שכל חובב אירוויזיון ואזרח בישראל חייב להכיר לפני שהוא ניגש לקלפי.
האשליה הישראלית: אירוויזיון הוא לא עניין של מדינות
הטעות הנפוצה ביותר בציבור הישראלי היא המחשבה ש”מדינת ישראל” היא זו שמשתתפת באירוויזיון. זוהי שגיאה מיסודה. תקנון איגוד השידור האירופי, ה-EBU, חד-משמעי: התחרות היא מפגש בלעדי בין גופי שידור ציבוריים עצמאיים.
חברות מלאה באיגוד דורשת עמידה בתנאי סף קפדניים ובלתי מתפשרים, שבראשם שידור ציבורי עצמאי מכל התערבות פוליטית, חופש עיתונאי מוחלט וקיומה של חטיבת חדשות ואקטואליה עצמאית תחת אותה קורת גג. מדינת ישראל אינה חברה ב-EBU; תאגיד השידור הישראלי “כאן” הוא החבר. בלעדיו – פשוט אין ישראל באירוויזיון.
תוכניות המגירה של משרד התקשורת עולות שלב
לאורך השנים האחרונות הוביל שר התקשורת שלמה קרעי (הליכוד) קו לוחמני ובלתי מתפשר שקורא לקיצוץ תקציבי עמוק, פירוק חטיבות ואף סגירה או הפרטה מלאה של תאגיד השידור הציבורי. בעוד שבמשך תקופה ארוכה נדמה היה שמדובר בהצהרות פוליטיות בלבד שנועדו לגרוף כותרות, מערכת הבחירות הנוכחית מבהירה כי המאבק על עצמאות התקשורת הציבורית עומד להיות סעיף מרכזי בכל משא ומתן קואליציוני עתידי.
אם הממשלה הבאה תממש את איומי החקיקה, בין אם באמצעות סגירה מוחלטת של התאגיד, הכפפתו לפיקוח ממשלתי הדוק או פיצול חטיבת החדשות ממנו. התוצאה תהיה מיידית וחד-משמעית: שלילת מעמד החברות של ישראל באיגוד השידור האירופי. ואם היא תהיה זריזה מספיק, לא נשתתף באירווזיון הקורב בבורגס.
מנכ”ל ה-EBU, נואל קורן (Noel Curran), כבר הבהיר בעבר יותר מפעם אחת כי פגיעה בעצמאות התאגיד הישראלי תגרור תגובה נוקשה. באירופה לא יהססו: הרגע שבו תבוטל עצמאות השידור הציבורי בישראל יהיה הרגע שבו ה-EBU יקבל את התירוץ המושלם להראות לישראל את הדרך החוצה, בגיבוי מלא של התקנון הבינלאומי וללא שום יכולת ערעור.
למה ערוץ 12 או ערוץ 14 לא יכולים להציל את המצב?
אחת האשליות שמפזרים לא פעם מצדדי סגירת התאגיד היא הטענה ש”השוק הפרטי ימלא את המקום”, וכי גוף מסחרי יוכל לקחת על עצמו את שידור התחרות ובחירת הנציג. המציאות המשפטית שונה לחלוטין.
ערוצים מסחריים כמו קשת 12, רשת 13 או עכשיו 14 אינם עומדים, ומעולם לא עמדו, בקריטריונים לקבלת חברות מלאה ב-EBU. הם אינם גופי שידור ציבוריים הממומנים על פי חוק לטובת הציבור הרחב, ואינם חתומים על אמנת השידור השירותי האירופי. אם תאגיד “כאן” ייסגר או יאבד את עצמאותו, אף גוף שידור בישראל לא יהיה רשאי לרכוש את זכויות השידור או לשלוח נציג לתחרות. זהו ניתוק מוחלט מהמפעל התרבותי שבו ישראל לוקחת חלק מאז 1973.
הלקח ההיסטורי: התקדים היווני ומאבק 2017 בישראל
למי שחושב שמדובר באיומי סרק, כדאי להיזכר בהיסטוריה הלא-רחוקה. בשנת 2013 החליטה ממשלת יוון בראשות אנטוניס סמאראס (Antonis Samaras) לסגור במפתיע בן-לילה את רשות השידור הציבורית ERT מטעמי קיצוצים כלכליים ומשבר החוב במדינה. המסכים הוחשכו ברגע, העובדים פוטרו בהלם, והתוצאה הייתה כאוס ארגוני חסר תקדים, גינוי תקיף מכל מוסדות האיחוד האירופי, ומאבק משפטי נואש מול ה-EBU, שאיים לשלול מיידית את זכויות ההשתתפות והשידור של יוון.
כדי להימנע מהדחה משפילה מאירוויזיון 2014, הממשלה היוונית נאלצה להקים בבהילות גוף שידור זמני ורעוע בשם DT, ובמקביל התקשרה בהסכם מיוחד עם ערוץ מוזיקה מסחרי פרטי (MAD TV) שהפיק עבורה את הקדם. רק לאחר לחץ בינלאומי כבד של ה-EBU הוקם גוף שידור ציבורי חדש בשם NERIT, שקיבל חברות זמנית על תנאי.
הפארסה הסתיימה סופית רק ב-2015, כאשר הממשלה החדשה באתונה נכנעה ללחצים, ביטלה את המהלך כולו וחוקקה חוק שהחזיר את ERT המקורית לפעילות מלאה – צעד שהחזיר את היציבות לחברותה של יוון באיגוד. הלקח מיוון היה ברור: איגוד השידור האירופי אינו מקבל תחליפים מסחריים או תרגילי עקיפה פוליטיים, רק גוף שידור ציבורי עצמאי וסגירתו מובילה כמעט תמיד להתרסקות תרבותית.
בישראל עצמה, במאי 2017, כאשר הממשלה ניסתה לקדם את “חוק פיצול התאגיד” ולהפריד את חטיבת החדשות לגוף נפרד, ה-EBU שלח מכתב אזהרה חריף שאיים במפורש כי המהלך ימנע מ”כאן” להצטרף כחברה. דבר שהיה מביא לביטול הניצחון ההיסטורי של נטע ברזילי ב-2018 ולשלילת אירוח אירוויזיון 2019 בתל אביב. רק כאשר החוק נבלם ועצמאות התאגיד עוגנה, ישראל קיבלה את חברות הקבע.
המודל ההונגרי: מה קורה כשהפוליטיקה משתלטת על השידור הציבורי?
הדוגמה המובהקת ביותר לאופן שבו שינויים משטריים מחסלים את ההשתתפות באירוויזיון וכיצד מהפך פוליטי עשוי להציל אותה, מגיעה מהונגריה. לאורך שנות שלטונו של ויקטור אורבן (Viktor Orbán), רשות השידור ההונגרית MTVA עברה תהליך מואץ של השתלטות פוליטית ואיבדה לחלוטין את עצמאותה העיתונאית לטובת שופר ממשלתי. השיא הגיע ב-2019, כאשר הממשלה החליטה לפרוש מהאירוויזיון, מהלך שלווה ברטוריקה שמרנית שכינתה את התחרות “להטב”קית מדי” ולא מתאימה לרוח המדינה. במשך שנים נותרו הצופים ההונגרים מחוץ לחגיגה האירופית, כשה-EBU מתבונן בחוסר אונים בגוף שידור ציבורי שרוקן מתוכן עצמאי.
אלא שבאפריל 2026 נרשמה רעידת אדמה פוליטית בבודפשט. עלייתו לשלטון של מנהיג האופוזיציה פטר מדיאר (Péter Magyar) ותבוסת מפלגת השלטון הובילו לגל רפורמות מקיף להשבת עצמאות השידור הממלכתי. הניתוק הפוליטי והחזרת הנורמות הדמוקרטיות סללו מיידית את הדרך למגעים מואצים מול ה-EBU, שפתחו את הדלת לקאמבק היסטורי של הונגריה. מדיאר הצהיר כי בכוונתו להחזיר את הונגריה לאירוויזיון, ואיגוד השידור האירופי מפעיל מצידו לחצים כדי שהדבר יקרה עוד השנה.
המקרה ההונגרי ממחיש בדיוק את מה שמונח כעת על הכף בישראל: ברגע ששידור ציבורי מוכפף לגחמות פוליטיות, התחרות היא הראשונה לשלם את המחיר; וברגע שמוחזרת עצמאותו המקצועית, הדלת האירופית נפתחת בחזרה.
האירוויזיון מונח בקלפי
מאז 1973 הפך האירוויזיון לאחד מנכסי התרבות וההסברה המשמעותיים ביותר של ישראל בעולם. בימים שבהם הדה-לגיטימציה כלפי ישראל בזירה הבינלאומית שוברת שיאים, הנוכחות על הבמה מול 160 מיליון צופים היא לא מותרות, היא עוגן חיוני.
השיח הפוליטי בישראל נוטה לצמצם את הדיון על תאגיד השידור לשאלות של ימין ושמאל, אולם המשוואה האמיתית פשוטה בהרבה: מי שתומך בפירוק, בסגירה או בריסוק השידור הציבורי בישראל, גוזר במו ידיו הדחה כואבת ומשפילה של ישראל מהאירוויזיון.
אי אפשר להתעלם מהמציאות: ישראל מתמודדת עם גל בידוד תרבותי ומדיני מהחריפים שידעה, כשבאירופה יש מי שמייחלים לראות אותנו מחוץ לתחרות. אך אל מול המאמצים החיצוניים להחרים אותנו, המהלכים הפנימיים לריסוק השידור הציבורי מעלים שאלה מטרידה בהרבה: האם ישנם גורמים ממש בתוך ישראל שבידוד תרבותי שכזה משרת את האינטרס שלהם? האם הניתוק מאירופה וסגירת הדלת לבמה הבינלאומית אינם “תאונה מצערת”, אלא מטרה מכוונת של מי שמעדיפים ישראל מסוגרת, מבודדת ומנותקת מהעולם המערבי?
כשאנחנו נכנסים אל מאחורי הפרגוד ביום הבחירות, חובבי המוזיקה, התרבות והתחרות חייבים להבין: פתק ההצבעה שיונח במעטפה לא יקבע רק את הרכב הכנסת, אלא גם את השאלה האם נמשיך לשיר על הבמה הגדולה בעולם, או שנצפה בה מהבית בגלל החלטה פוליטית חסרת אחריות.
מה דעתכם? האם המשך ההשתתפות של ישראל באירוויזיון צריך להילקח בחשבון כשאתם ניגשים לקלפי, או שמדובר במחיר לגיטימי לשינויים בשוק התקשורת? כתבו לנו בתגובות, וצאו להצביע!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, בעברו תפקד כיועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
עודכן לאחרונה בתאריך 26 באוקטובר 2026 12:53 על ידי אבי זייקנר
ישראל ויהודה הם לא אותו עם (ובשניהם יש שמאל וימין) והבנו את זה טוב מאוד בעקבות המהפכה המשפטית וה-7 באוקטובר בניצוחו של מיסטר “לא העירו אותי”. ומכאן, אין שום מנדט לממשלת יהודה למנוע מישראל השתתפות באירוויזיון או בכל אירוע אחר.