בסדרת הכתבות “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. הפעם נעבור על החוק הכי נפיץ, הכי מדובר והכי שנוי במחלוקת בתולדות התחרות: החוק שאוסר על פוליטיקה ולא, זה לא קשור רק לישראל.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לוו בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון וההאשמות החוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות החדשה הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
לאחר שפגשתי באופן אישי את מניפי הדגלים שקוראים להדחת ישראל מהאירוויזיון ואף התעמתתי איתם, הבנתי שסדרת הכתבות: “עובר על החוק” רלוונטית מתמיד, ושמאחורי הקלעים של התחרות מסתתרים הרבה יותר מסתם שירים וציונים. אם בפרק הקודם חשבנו שחוק פשוט יכול לייצר דרמות גדולות, הפעם נעבור על חוק שעושה את זה פי שבעתיים. החוק הכי קריטי, החוק שמייצר כל שנה המון רעש סביב ישראל, אבל ממש לא רק סביבנו – האיסור על עירוב פוליטיקה.
@euromix.co.il
אם נסתכל בספר החוקים של איגוד השידור האירופי, הניסוח נראה די פשוט. התקנון קובע כי “תחרות הזמר של האירוויזיון היא אירוע לא פוליטי“. הוא ממשיך ומפרט כי “לא יותרו מילים, נאומים או מחוות בעלי אופי פוליטי” וש”אין להעביר מסרים המקדמים ארגון, מוסד או מטרה פוליטית“. אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה. התקנון לא באמת מגדיר מה נחשב לפוליטי, מה שיוצר תחום אפור, עמום ונתון לחלוטין לשיקול הדעת הבלעדי של מארגני התחרות, בלי שום קו מוגדר שאפשר לעקוב אחריו בביטחון.
לנחש באפלה: הדרמה של ישראל
העמימות הזו התפוצצה לנו בפנים לקראת אירוויזיון 2024. היוצרת קרן פלס, יחד עם כותבים נוספים, יצרה את השיר שהחל את דרכו תחת השם “October rain” (בעברית: גשם של אוקטובר) עבור עדן גולן. השיר נפסל לאחר שאיגוד השידור האירופי טען כי הוא מכיל התבטאויות פוליטיות, וזהו. בלי הסברים, בלי פירוט ובלי שום הכוונה לחלק הבעייתי במילים. היוצרים והמשלחת הישראלית נאלצו לגשש באפלה ולשנות את השיר לפי מה שהם רק ניחשו שכנראה מפריע לוועדה. הדבר המעצבן יותר הוא שהוגש שיר אחר כגיבוי, תחת השם “Dance Forever” (בעברית: לרקוד לנצח), אך גם הוא נפסל באותה טענה. רק לאחר שינויים משמעותיים נוספים ועבודה עיוורת כמעט לחלוטין, השיר אושר סוף סוף תחת השם “Huricane” (בעברית: הוריקן).
מתי פוליטיקה דווקא מנצחת?
לפעמים שירים עם מטען פוליטי כבד לא רק שמצליחים להיכנס לתחרות, אלא גם זוכים בה. קחו לדוגמה את “1944“, השיר האוקראיני לאירוויזיון 2016 בביצועה של ג’מאלה (Jamala) אשר זכה במקום הראשון. השיר עוסק בגירוש העם הטטרי מחצי האי קרים שבאוקראינה אשר בוצע על ידי המשטר הסובייטי בזמן מלחמת העולם השנייה. ג’מאלה סיפרה כי כתבה את השיר בהשראת הסיפור של סבתא שלה, אשר גורשה יחד עם חמשת ילדיה. המקרה הזה מראה יותר מכל כמה המונח “פוליטיקה” נתון לחלוטין לפרשנות ולשיקול הדעת הבלעדי של האיגוד, שיכולה להכשיר שיר אחד בטענה שהוא “היסטורי ואישי” ולפסול שיר אחר על הסף.
משחקי מילים נשיאותיים
לפעמים הפוליטיקה מסתתרת מאחורי משחקי מילים בוטים, ואיגוד השידור האירופי יודע לזהות אותם היטב (כשהם רוצים). בשנת 2009, חודשים ספורים לאחר המלחמה בין גאורגיה לרוסיה, התחרות התארחה במוסקבה. גאורגיה בחרה לשלוח את ההרכב סטפאן ו-3ג’י (Stephane & 3G) עם השיר “We Don’t Wanna Put In” (בעברית: לא רוצים לשים בפנים, נשמע כמו – לא רוצים את פוטין). למרות שהמילים לכאורה דיברו על לא לרצות להכניס מצב רוח שלילי, המשחק הפונטי שכוון ישירות נגד נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין (Vladimir Putin), היה ברור לכולם. ה-EBU פסל את השיר ודרש מגאורגיה לשנות את המילים או לבחור שיר אחר. הגיאורגים סירבו להיכנע לתכתיבים ובחרו לפרוש מהתחרות באותה שנה.
כשהדיקטטורה עולה לבמה
במקרים אחרים, הכוונה הפוליטית פשוט זועקת לשמיים, כפי שקרה באירוויזיון 2021 עם בלארוס. על רקע המחאות הענקיות במדינה נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו (Alexander Lukashenko), רשת הטלוויזיה בחרה לשלוח את הלהקה גלאסי זמסטה (Galasy ZMesta) עם השיר “Ya nauchu tebya” (בעברית: אני אלמד אותך). מילות השיר לעגו בבירור למפגינים בעד הדמוקרטיה ונועדו לשרת את השלטון. איגוד השידור האירופי פסל את השיר מיד. בלארוס סירבה לשנות את המסר, שלחה שיר נוסף של אותה להקה שנפסל גם הוא, ולבסוף סולקה מהתחרות ולא חזרה אליה מאז.
דגלים של מריבה: ישראל ואיסלנד
התקנון, כאמור, אוסר גם על “מחוות”, וזה פותח פתח לפרובוקציות חזותיות על הבמה. אנחנו זוכרים היטב את אירוויזיון 2000 בשטוקהולם, אז ייצגה את ישראל להקת פינג פונג עם השיר “שמייח“. בסיום ההופעה החיה חברי הלהקה הניפו דגלי סוריה וישראל כקריאה לשלום. המהלך הזה עורר זעם עצום ברשות השידור הישראלית, באופן אירוני למדי, מאחר שרק מספר שבועות קודם לכן רשות השידור בעצמה שידרה את הקליפ הרשמי שבו חברי הלהקה מנופפים בדיוק באותם הדגלים.
ההתנערות של רשות השידור מהלהקה הייתה מוחלטת ואגרסיבית. עם שובם לישראל, הרשות הודיעה להם כי היא דורשת החזר מלא על כל הוצאות המשלחת מכיסם הפרטי (דרישה שלבסוף התמוססה, ואין עדויות לכך שהם אכן שילמו). הסערה הפוליטית הגיעה עד לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שהתכנסה במיוחד רק כדי להבהיר כי הלהקה היא “ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית“. מנכ”ל רשות השידור דאז, אורי פורת, תקף בחריפות ואמר כי “‘פינג פונג’ הם להקה של נוכלים והרשות נפלה קורבן לחבורה של אנשים מופקרים“, והוסיף כי “החבורה הוליכה אותנו שולל והשאירה אותנו חסרי אונים מול מעשה הונאה“. התקרית אף הובילה לפיטוריהם של שניים מחברי הלהקה, רועי ארד וגיא אסיף, מעבודתם כעורכים ומגישים ברשות השידור.
מקרה קיצוני וזכור לא פחות התרחש ממש כאן בישראל, באירוויזיון 2019 בתל אביב. להקת הטארי (Hatari) שייצגה את איסלנד החליטה לנצל את רגע הקראת הניקוד שלהם בגמר, בדיוק כשעיני כל אירופה היו נשואות אליהם, כדי לשלוף ולהניף שלטים עם דגלי פלסטין למצלמה. המחווה הזו עברה על החוק באופן בוטה, עוררה סערה באולם וברחבי היבשת, ועלתה לרשת הטלוויזיה האיסלנדית בקנס כספי כבד מצד איגוד השידור האירופי.
צנזורה על המסך: כשהפוליטיקה משתלטת על השידור החי
כשמדברים על פוליטיקה באירוויזיון, המחשבה הראשונה הולכת למילים של השירים, למסרים חבויים בתוך הלחן, או למחוות של האמנים על הבמה. אבל האמת היא שהדרמה הגיאופוליטית לא פעם משתלטת על סיבוב הלוויינים של התחרות, וחודרת ישירות אל תוך השידור עצמו. המקרים של ירדן ולבנון מוכיחים שגם כאשר השירים עצמם עומדים בכל חוקי התקנון הנוקשים ביותר, חוקי המדינות המשתתפות (או המשדרות) והסכסוכים הגיאופוליטיים במזרח התיכון חזקים יותר מכל שיר, מה שיוצר התנגשות חזיתית עם איגוד השידור האירופי.
המצנזרת הירדנית, הפרחים של יזהר כהן, והזעם של ה-EBU
הסיפור המדהים של אירוויזיון 1978 מדגים איך רשת טלוויזיה לאומית החליטה לעוות את המציאות בשידור חי רק כדי לא להציג את ישראל על המסך. רשת הטלוויזיה הירדנית (JTV) מעולם לא השתתפה באירוויזיון, אך נהגה להעביר את התחרות בשידור ישיר. מאחר שהחוק הירדני אסר על הכרה בישראל, הם סירבו לשדר את השיר שלנו. בכל פעם שישראל עלתה לבמה, הירדנים קטעו את השידור והציגו שקופית של תמונת פרחים.
המשבר האמיתי החל בשלב ההצבעה, כאשר ישראל החלה להוביל בבטחה אל עבר הניצחון ההיסטורי עם השיר “אבניבי“. בירדן הבינו שרגע הזכייה מתקרב, קטעו את השידור לחלוטין בטענה השקרית של “תקלות טכניות”, והעבירו למבזק חדשות. למחרת בבוקר, כאשר דיווחו על התוצאות בחדשות, הם פשוט הכריזו על המקום השני, בלגיה, כמנצחת הרשמית של התחרות.
איגוד השידור האירופי לא עבר על כך בשתיקה. התגובה למעשה הצנזורה הבוטה הזו הייתה חריפה, והבהירה כי מדובר בהפרה יסודית של תנאי ההשתתפות והשידור. האיגוד נזף קשות ברשות השידור הירדנית, והבהיר כי שיבוש מכוון של השידור מטעמים פוליטיים וזיוף תוצאות התחרות בפני הצופים הם עבירה על חוקי הניטרליות. בעקבות התקרית, ה-EBU איים להשעות את ירדן מהעברת שידורי התחרות בעתיד, מה שהוביל לכך שבשנים הבאות הירדנים נאלצו לשדר את התחרות במלואה, או להימנע משידורה כליל ללא מניפולציות.
לבנון 2005: הפרישה הכפויה והעונש הכבד
בשנת 2005 לבנון הייתה קרובה מתמיד להשתתפות ראשונה באירוויזיון, עם הזמרת אלין לחוד שנבחרה לייצג את המדינה. אלא שהחוק הלבנוני אוסר באופן מוחלט על שידור תוכן ישראלי, בעוד חוקי התחרות מחייבים לשדר את המשדר במלואו, ללא צנזורה. רשת הטלוויזיה הלבנונית ניסתה למצוא פרצה והודיעה כי תקטע את השידור ותצא לפרסומות בזמן השיר הישראלי “השקט שנשאר” של שירי מימון. תגובת איגוד השידור האירופי (EBU) הייתה נחרצת ומהירה, האיגוד סירב לכל פשרה והבהיר כי קטיעה מכוונת תגרור פסילה מיידית בעיצומו של המשדר.
מאחר שלא יכלו להפר את החוק המקומי שלהם, הלבנונים נאלצו להרים ידיים ולפרוש ברגע האחרון. ה-EBU הגיב ביד קשה על ההפרה, וגזר על לבנון קנס כספי כבד, אובדן דמי ההשתתפות, והרחקה מהתחרות למשך שלוש שנים. מאז אותו משבר, לבנון לא ניסתה עוד לחזור לאירוויזיון.
אז מה זה בעצם פוליטי?
אז מה זה פוליטיקה באירוויזיון? האם זה הנפת דגל על הבמה ברגע השיא של התחרות? האם זו מילה חמקנית ומרומזת שמסתתרת בתוך הפזמון? האם זו המהות והאווירה הכללית של השיר, או אולי השילוב של כולם יחד? בסופו של דבר, כמו שראינו לא פעם, מדובר בהחלטה הבלעדית של איגוד השידור האירופי.
האם החוק הזה עדיין רלוונטי? לדעתי, בהחלט כן. התחרות חייבת להישאר אירוע מוזיקלי שמאחד את היבשת ולא להפוך לשדה קרב של תעמולה. אבל ברור שהחוק הזה זקוק נואשות להבהרות. אם שיר נפסל, המינימום הנדרש הוא לצרף הסבר מדויק לסיבת הפסילה, כדי שהיוצרים לא יישארו באפלה וידעו בדיוק מה מותר ומה אסור.
מה דעתכם, האם הגיע הזמן שאיגוד השידור האירופי יפרסם כללים שקופים יותר, או שהעמימות הזו הכרחית? ואיזה חוק מהתקנון תרצו שנפרק בפרק הבא של “עובר על החוק”? כתבו לנו בתגובות!
סדרת הכתבות עובר על החוק:
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 31 ביולי 2026 11:20 על ידי טלאור פישלר
זה אולי מה שקרה בעבר, לפני שקטאר והאחים המוסלמים השתלטו על אירופה ומרבית מדינות המערב כולל חלק מארה”ב, ומאז יש התנכלות זדונית מכוונת רק כלפי ישראל, ולא כלפי אף מדינה אחרת. אפילו את רוסיה יש קריאות להחזיר לתחרות שממנה הם דורשים לסלק את ישראל. אז לא, היום החוק הזה ממש אינו חל על כל המדינות שווה בשווה, וכל ההתנכלויות והקריאות להדחה הן אך ורק כלפי ישראל. וזו תוצאה ישירה של הברית האדומה-ירוקה ושטיפת המוח של התעמולה הזדונית. של התקשורת השמאלנית העולמית האנטישמית והרקובה עד העצם.