מאחורי הזוהר של פסטיבל סן רמו האיטלקי: חשיפה מטלטלת על שנים של אפליה, סקסיזם והדרת נשים. האם הפסטיבל האיטלקי המפורסם מוכן לשינוי, או ימשיך להסתיר את האמת מאחורי פרחים יפים?

דמיינו לעצמכם עיר ציורית לחופי הים הליגורי, עטופה באור הזרקורים של אחת התחרויות המוזיקליות הוותיקות והיוקרתיות בעולם. פסטיבל סן רמו, “Sanremo Festival”, שנוסד בשנת 1951, אינו רק אירוע תרבותי – הוא חלק בלתי נפרד מהזהות האיטלקית. במשך חמישה לילות בכל חורף, מיטב אמני איטליה עולים לבמת תיאטרון אריסטון ושרים שירים מקוריים, בתקווה לזכות בתואר הנחשק. זהו קרב מוזיקלי סוער, המלווה ביצרים, דרמות תקשורתיות, נאומים שנויים במחלוקת ורגעים בלתי נשכחים שמגדירים מחדש את המוזיקה האיטלקית והעולמית מדי שנה.

מעבר להיותו תחרות מוזיקלית, סן רמו הוא גם נקודת החיבור הישירה ביותר של איטליה לאירוויזיון (אם כי כל איטלקי יגיד לכם שהפסטיבל יותר גדול מזה). בשנת 1956, מייקל ברנן (Michael Brennan), הציע לרשת הטלוויזיה הבריטית רעיון לקיום תחרות שירים בינלאומית שתתבסס על פסטיבל סן רמו האיטלקי – וכך נולד האירוויזיון. עד היום, ברוב המקרים, הזוכה בסן רמו מקבל את הזכות לייצג את איטליה בתחרות האירוויזיון (הצעה שניתן לסרב לה), מה שהפך את הפסטיבל לזירה לאומית אך גם בינלאומית. למעשה, אמנים רבים שהחלו את דרכם בסן רמו – כמו טוטו קוטניו (Toto Cutugno), ארוס רמאצוטי (Eros Ramazzotti) ואפילו הזוכים המפורסמים מונסקין (Måneskin) – הפכו בהמשך לכוכבים עולמיים בזכות הקשר הישיר בין הפסטיבל לאירוויזיון.

אבל מאחורי הזוהר והדרמה המוזיקלית, מסתתרת גם סוגיה עמוקה ומטרידה: מדוע נשים כמעט ואינן מצליחות לזכות בפסטיבל? מבט על סטטיסטיקות ההשתתפות ותוצאות העשור האחרון מעלה שאלות מטרידות על הייצוג המגדרי בתחרות שצריכה להיות שוויונית, אך בפועל מציגה דפוס ברור של העדפה לגברים. העניין משתקף גם בדברים של משתתפות עבר אשר מעידות על התנהלות דורסנית ופטריאכלית, יחד עם התבטאויות שנויות במחלוקת של מנחי הפסטיבל שספגו ביקורת על גילויי התנהלות סקסיסטית, בתקריות שנויות במחלוקת.

האם מדובר בנטייה תרבותית, בהטיה שיפוטית או בתוצאה של בחירות קהל הצופים? זו שאלה שמעסיקה יותר ויותר מבקרים, חוקרי מוזיקה וחובבי התחרות, שמצביעים על כך שבשמונה מתוך עשר השנים האחרונות, המקום הראשון ניתן לזמר גבר או ללהקה עם סולן גבר. התחקיר המלא בהמשך הכתבה!

העשור האחרון של פסטיבל סן רמו

כדי להבין את גודל הפער, חשוב להביט ברשימת הזוכים ובמקומות הראשונים בכל שנה, יחד עם אחוזי היחס של גברים מול נשים בתחרות:

שנת 2016 – מנחה ומנהל אמנותי: קרלו קונטי (Carlo Conti)

• מקום ראשון: סטאדיו (Stadio) – “Un giorno mi dirai” (בעברית: “יום אחד תגיד לי”). להקה בעלת ארבעה חברים גברים.
• מקום שני: פרנצ’סקה מיקיילין (Francesca Michielin) – “No Degree of Separation” (בעברית: “אין דרגת הפרדה”). זמרת אישה.
• מקום שלישי: ג’ובאני קקמו ודבורה יוראטו (Giovanni Caccamo & Deborah Iurato) – “Via da qui” (בעברית: “לך מפה”). צמד הכולל זמר וזמרת.
• מקום רביעי: אנריקו רוגרי (Enrico Ruggeri) – “Il primo amore non si scorda mai” (בעברית: “אתה אף פעם לא שוכח את האהבה הראשונה שלך”). זמר גבר.
• מקום חמישי: לורנצו פרגולה (Lorenzo Fragola) – “Infinite volte” (בעברית: “אינסוף זמנים”). זמר גבר.

הזכייה הגברית בשנת 2016 הייתה צפויה כיוון שהלהקה הובילה במשך כל ערבי התחרות. הרכב מעורב הצליח להשתחל למקום השלישי, אך שאר המקומות נותרו בשליטת גברים. הלהקה סטאדיו זכתה בסן רמו 2016, אך ויתרה אז על ההזדמנות לייצג את איטליה באירוויזיון 2016: “היינו שמחים להשתתף, אבל כבר יש לנו סיבוב הופעות מתוכנן. אם היינו גברים צעירים, היינו פשוט מאושרים”. סגנית הזוכה, פרנצ’סקה מיקיילין, נבחרה במקום זאת לייצג את איטליה באירוויזיון 2016, באירוע שנחשב כמקובל באיטליה. היא הגיעה למקום ה-16 בגמר הגדול.

פסטיבל סן רמו 2016 הציג תמונת מצב ברורה של חוסר איזון מגדרי בין המשתתפים והזוכים. מתוך 20 המתמודדים, 35% היו נשים, בעוד 60% היו גברים, והשאר, 5%, היו צמדים מעורבים. למרות שנשים היוו מעל שליש מהמשתתפים, הן לא זכו להצלחה מרשימה בדירוג הסופי. רק 20% מהטופ 5 היו נשים, כאשר פרנצ’סקה מיקיילין, שהגיעה למקום השני, הייתה הנציגה הנשית היחידה. לעומתה, 60% מהמקומות הגבוהים נתפסו על ידי גברים, כולל הלהקה שחבריה גברים, שזכתה במקום הראשון. כאשר מסתכלים על חמשת המקומות הראשונים, ניתן לראות כי לגברים היה סיכוי גבוה פי שלושה להגיע לטופ 5 בהשוואה לנשים.

שנת 2017 – מנחה ומנהל אמנותי: קרלו קונטי (Carlo Conti)

• מקום ראשון: פרצ’סקו גבאני (Francesco Gabbani) – “Occidentali’s Karma” (בעברית: “קארמה מערבית”). זמר גבר.
• מקום שני: פיורלה מנויה (Fiorella Mannoia) – “Che sia benedetta” (בעברית: “שתהיה מבורכת”). זמרת אישה.
• מקום שלישי: ארמל מטה (Ermal Meta) – “Vietato morire” (בעברית: “אין מוות מותר”). זמר גבר.
• מקום רביעי: מיקלה בראווי (Michele Bravi) – “Il diario degli errori” (בעברית: “יומן הטעויות”). זמר גבר.
• מקום חמישי: פאולה טורצ’י (Paola Turci) – “Fatti bella per te” (בעברית: “תעשה/י את עצמך יפה בשביל עצמך”). זמרת אישה.

פסטיבל סן רמו 2017 הציג תמונת מצב מעניינת בנוגע לחלוקת המגדרים בין המשתתפים והזוכים. מתוך 22 המתמודדים, 31.8% היו נשים, בעוד ש59.1% היו גברים. בנוסף, 9.1% היו צמדים מעורבים. למרות שהייצוג של נשים בפסטיבל היה נמוך יחסית (פחות משליש מהמשתתפים), ניתן לראות שבניגוד לשנים קודמות, הן השיגו תוצאות יחסית טובות. מתוך חמשת המקומות הראשונים, 40% נתפסו על ידי נשים, כאשר פיורלה מאנויה הגיעה למקום השני, ופאולה טורצ’י סיימה במקום החמישי.

עם זאת, המקום הראשון עדיין הלך לזמר גבר – פרנצ’סקו גבאני, שהוביל במשך כל ערבי התחרות ואף היה מדורג במקום הראשון בטבלאות ההימורים לזכייה באירוויזיון באותה שנה. למרות ששנת 2017 סימנה שיפור קל עבור נשים בצמרת התחרות, 60% מהטופ 5 עדיין היו גברים, ורוב המקומות מחוץ לטופ 5 גם הם נשלטו על ידי מתמודדים גברים.

שנת 2018 – מנחה ומנהל אמנותי: קלאודיו בגליוני (Claudio Baglioni)

• מקום ראשון: ארמל מטה ופבריציו מורו (Ermal Meta & Fabrizio Moro) – “Non mi avete fatto niente” (בעברית: “לא עשית לי כלום”). צמד זמרים גברים.
• מקום שני: לו סטאטו סוסיאל (Lo Stato Sociale) – “Una vita in vacanza” (בעברית: “חיים בחופשה”). להקה המורכבת מחמישה גברים.
• מקום שלישי: אנליזה (Annalisa) – “Il mondo prima di te” (בעברית: “העולם לפניך”). זמרת אישה.
• מקום רביעי: רון (Ron) – “Almeno pensami” (בעברית: “לפחות תחשוב/תחשבי עליי”). זמר גבר.
• מקום חמישי: אורנלה ואנוני עם בונגארו ופסיפיקו (Ornella Vanoni feat. Bungaro & Pacifico) – “Imparare ad amarsi” (בעברית: “ללמוד לאהוב את עצמך”). הרכב מעורב – זמרת אישה ושני זמרים גברים.

פסטיבל סן רמו 2018 הציג פער מגדרי משמעותי בקרב המשתתפים, כאשר מתוך 20 המתמודדים, 80% היו גברים, 15% בלבד היו נשים, ו5% היו צמדים מעורבים. הייצוג הנשי היה הנמוך ביותר מזה שנים: רק 3 נשים מתוך 20 המשתתפים לקחו חלק בתחרות. זו ירידה משמעותית בהשוואה לשנים קודמות, בהן הנשים ייצגו לפחות שליש מהמתמודדים. למרות הייצוג הדל, הזמרת אנליזה, הצליחה להעפיל למקום השלישי – הישג מרשים לנוכח המיעוט הנשי בתחרות. בנוסף, בהרכב המעורב של אורנלה ואנוני עם בונגארו ופסיפיקו, הייתה נוכחות נשית בולטת, והוא הגיע למקום החמישי.

עם זאת, הנתונים עדיין מדאיגים: 60% מהמקומות הראשונים אוישו על ידי גברים בלבד. 20% בלבד מהטופ 5 היו נשים – כלומר, מתוך 3 נשים בלבד שהשתתפו, רק אחת הגיעה לצמרת. הזוכים הגדולים – צמד גברי, ארמל מטה ופבריציו מורו, חיזקו את הדומיננטיות הגברית בתחרות. לא רק שהנשים היו מיעוט קטן בקרב המשתתפים, אלא שהן גם דורגו במיקומים נמוכים יחסית, מלבד יוצאות הדופן שהוזכרו.

שנת 2019 – מנחה ומנהל אמנותי: קלאודיו בגליוני (Claudio Baglioni)

• מקום ראשון: מחמוד (Mahmood) – “Soldi” (בעברית: “כסף”). זמר גבר.
• מקום שני: פרצ’סקו גבאני (Francesco Gabbani) – “I tuoi particolari” (בעברית: “הפרטים שלך”). זמר גבר.
• מקום שלישי: איל וולו (Il Volo) – “Musica che resta” (בעברית: “מוזיקה שנשארת”). להקה המורכבת משלושה זמרים גברים.
• מקום רביעי: לורדנה ברטה (Loredana Bertè) – “Cosa ti aspetti da me” (בעברית: “מה אתה מצפה ממני”). זמרת אישה.
• מקום חמישי: סימון קריסטיצ’י (Simone Cristicchi) – “Abbi cura di me” (בעברית: “שמור/שמרי עליי”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2019 הבליט שוב את הפערים המגדריים הבולטים בתחרות. מתוך 24 המשתתפים, 75% היו גברים, 16.7% בלבד היו נשים, ו8.3% היו צמדים מעורבים. מתוך 24 המשתתפים, רק 4 נשים נטלו חלק בתחרות, מה שהופך את 2019 לאחת השנים עם הייצוג הנמוך ביותר לנשים בפסטיבל סן רמו בעשור האחרון. למרות הייצוג הדל, זמרת אחת בלבד – לורדנה ברטה – הצליחה להגיע לצמרת וסיימה במקום הרביעי. מנגד, 80% מהמקומות הראשונים נתפסו על ידי גברים, כולל הזוכה מחמוד.

בעוד שגברים שלטו ב75% מהמתמודדים, הם גם שלטו באופן מוחלט בצמרת הדירוג, עם 80% מהמקומות הראשונים. לעומת זאת, נשים היוו 16.7% מהמשתתפים ורק 20% מהמקומות הגבוהים – כלומר, רוב הנשים הודרו מהצמרת. גם במיקומים הנמוכים ניכר הפער – כמעט כל המקומות האחרונים אוישו על ידי גברים או הרכבים גבריים, כאשר אנה טטנג’לו (Anna Tatangelo), אחת הנשים הבודדות בתחרות, סיימה במקום ה-22.

שנת 2020 – מנחה ומנהל אמנותי: אמדאוס (Amadeus)

• מקום ראשון: דיודאטו (Diodato) – “Fai rumore” (בעברית: “לעשות רעש”). זמר גבר.
• מקום שני: פרצ’סקו גבאני (Francesco Gabbani) – “Viceversa” (בעברית: “ההפך”). זמר גבר.
• מקום שלישי: ארמל מטה (Ermal Meta)  – “Un milione di cose da dirti” (בעברית: “מיליון דברים להגיד לך”). זמר גבר.
• מקום רביעי: קולפשה ודימרטינו (Colapesce & Dimartino) – “Musica leggerissima” (בעברית: “מוזיקה קלה מאוד”). צמד זמרים גברים.
• מקום חמישי: אירמה (Irama) – “La genesi del tuo colore” (בעברית: “בראשית הצבע שלך”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2020 הציג תמונת מצב עגומה במיוחד בכל הנוגע לייצוג נשים בתחרות. מתוך 24 המשתתפים, 70.8% היו גברים, 29.2% בלבד היו נשים, ואף לא משתתף אחד היה בהרכב מעורב. למרות שנשים היו כמעט שליש מהמשתתפים, הן לא הצליחו להעפיל לאף אחד מחמשת המקומות הראשונים. כל 5 המקומות הראשונים אוישו בידי גברים, כולל הזוכה דיודאטו.

לראשונה מזה שנים, אף לא אישה אחת הצליחה להיכנס לחמישייה הפותחת. זהו נתון חריג, שכן אפילו בשנים קודמות עם ייצוג נשי נמוך, לפחות זמרת אחת הצליחה להיכנס למקומות הגבוהים. 100% מהמקומות הגבוהים נתפסו על ידי גברים, ללא יוצא מן הכלל.

שנת 2021 – מנחה ומנהל אמנותי: אמדאוס (Amadeus)

• מקום ראשון: מונסקין (Måneskin) – “Zitti e buoni” (בעברית: “תהיה בשקט ותתנהג יפה”). להקה המורכבת משלושה גברים ואישה.
• מקום שני: פרנצ’סקה מיקיילין (Francesca Michielin) ופדז (Fedez) – “Chiamami per nome” (בעברית: “קרא/י לי בשם”). צמד המורכז מזמר גבר וזמרת אישה.
• מקום שלישי: פינגוויני טקטיקי נוקליארי (Pinguini Tattici Nucleari) – “Ringo Starr” (בעברית: “רינגו סטאר”). להקה המורכבת משישה זמרים גברים.
• מקום רביעי: לה ויברציונה (Le Vibrazioni) – “Dov’è” (בעברית: “אֵיפֹה”). להקה המורכבת מארבעה גברים.
• מקום חמישי: פיירו פלו (Piero Pelù) – “Gigante” (בעברית: “ענק”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2021 הראה תמונה מורכבת בכל הנוגע לייצוג מגדרי. מתוך 26 המתמודדים, 61.5% היו גברים, 26.9% נשים, ו11.5% היו הרכבים מעורבים (גברים ונשים יחד). למרות שנשים היוו כשליש מהמשתתפים, הן לא הצליחו להעפיל לאף אחד מחמשת המקומות הראשונים. לעומת זאת, ההרכבים המעורבים הצטיינו באופן יוצא דופן, כאשר הלהקה מונסקין, הכוללת שלושה גברים ואישה, זכה במקום הראשון, וצמד מעורב נוסף, פרנצ’סקה מיקיילין ופדז, הגיעו למקום השני.

בעוד ש-60% מהטופ 5 נתפס על ידי גברים בלבד, 40% מהטופ 5 נתפסו על ידי הרכבים מעורבים, שכללו נוכחות נשית, אך לא זמרות סולו. נשים סולו לא היו מיוצגות בכלל בחמישייה הפותחת. הייצוג המעורב הציג התקדמות מסוימת, אך היעדר מוחלט של נשים סולו בחמישייה הראשונה מדגיש בעיה מתמשכת – נשים סולו מתקשות לפרוץ לצמרת, בעוד גברים ממשיכים להוביל. נתוני סן רמו 2021 מראים שינוי קל לטובה ביחס להרכבים מעורבים, אך מנגד המצב של זמרות נשים נותר בעייתי במיוחד. הנתונים מעלים שאלות על יחס השופטים והקהל לזמרות סולו, לעומת העדפת הרכבים מעורבים או אמנים גברים.

שנת 2022 – מנחה ומנהל אמנותי: אמדאוס (Amadeus)

• מקום ראשון: מחמוד ובלאנקו (Mahmood & Blanco) – “Brividi” (בעברית: “צמרמורת”). צמד זמרים גברים.
• מקום שני: אליסה (Elisa) – “O forse sei tu” (בעברית: “או שאולי זה אתה”). זמרת אישה.
• מקום שלישי: ג’יאני מורנדי (Gianni Morandi) – “Apri tutte le porte” (בעברית: “פתח/י את כל הדלתות”). זמר גבר.
• מקום רביעי: אירמה (Irama) – “Ovunque sarai” (בעברית: “היכן שאתה נמצא”). זמר גבר.
• מקום חמישי: סאנג’ובאני (Sangiovanni) – “Farfalle” (בעברית: “פרפרים”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2022 הציג שוב תמונת מצב ברורה של חוסר איזון מגדרי משמעותי. מתוך 25 האמנים שהשתתפו, 72% היו גברים (כולל להקות וצמדים גבריים), 24% בלבד היו נשים, ו4% היו הרכבים מעורבים. נתונים אלה מראים בבירור שהנשים המשיכו להוות מיעוט מובהק בתחרות, כאשר פחות מרבע מהמשתתפים היו זמרות. הבעיה מחריפה כשבוחנים את התוצאות הסופיות: הגברים תפסו 80% מהטופ 5.

הנציגוּת הנשית היחידה שהצליחה להגיע לצמרת הייתה אליסה, שסיימה במקום השני, אך עדיין מדובר ביוצא דופן. הנתונים ממחישים בבירור שנשים בולטות פחות בתחרות היוקרתית, אף שהשתתפותן אינה נדירה לחלוטין. להיפך – הזמרות שהשתתפו הגיעו למקומות נמוכים יחסית. אפילו העובדה שצמד מעורב הגיע למקום השני אינה מטשטשת את היעדרן המוחלט של נשים סולו בצמרת.

שנת 2023 – מנחה ומנהל אמנותי: אמדאוס (Amadeus)

• מקום ראשון: מרקו מנגוני (Marco Mengoni) – “Due vite” (בעברית: “חיים כפולים”). זמר גבר.
• מקום שני: לאזה (Lazza) – “Cenere” (בעברית: “אֵפֶר”). זמר גבר.
• מקום שלישי: מר ריין (Mr. Rain) – “Supereroi” (בעברית: “גיבורי על”). זמר גבר.
• מקום רביעי: אולטימו (Ultimo) – “Alba” (בעברית: “אלבה”). זמר גבר.
• מקום חמישי: טנאנאי (Tananai) – “Tango” (בעברית: “טנגו”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2023 שוב העמיד במרכז הדיון את סוגיית חוסר האיזון המגדרי בתחרות. מתוך 28 האמנים שהשתתפו, 67.9% היו גברים (כולל להקות וצמדים גבריים), 28.6% היו נשים, ו3.6% היו צמדים מעורבים (גבר ואישה יחד). נראה שהייצוג הנשי אמנם היה גבוה יותר משנה קודמת, אך בפועל, ההישגים נותרו חלשים. בחינת חמשת המקומות הראשונים מציגה תמונה חד-משמעית: 100% מהטופ 5 היו גברים בלבד. אף לא אישה אחת הצליחה לחדור לחמישייה הראשונה, מה שמדגיש את הפער המשמעותי בין השתתפות נשית לבין הצלחתן בפועל.

במקומות 6 עד 9, לעומת זאת, ניצבו ארבע זמרות נשים רצופות: ג’ורג’יה, מאדאם, רוזה קמיקל ואלודי. מעניין לראות את הריכוז של נשים דווקא במקומות אלה, מה שמרמז שזמרות הנשים אמנם זוכות לאהדה מסוימת, אך לא מצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע לראש הדירוג. נתון מפתיע נוסף הוא היעדר מוחלט של נשים או הרכבים מעורבים בטופ 5 זו השנה השנייה ברציפות, מה שמחזק את הטענה לגבי דומיננטיות גברית ברורה בתחרות.

שנת 2024 – מנחה ומנהל אמנותי: אמדאוס (Amadeus)

• מקום ראשון: אנג’לינה מנגו (Angelina Mango) – “La noia” (בעברית: “השעמום”). זמרת אישה.
• מקום שני: גולייר (Geolier) – “I’ p’ me, tu p’ te” (בעברית: “אני לעצמי את/ה לעצמך”). זמר גבר.
• מקום שלישי: אנליזה (Annalisa) – “Sinceramente” (בעברית: “בְּכֵנוּת”). זמרת אישה.
• מקום רביעי: גהלי (Ghali) – “Casa mia” (בעברית: “הבית שלי”). זמר גבר.
• מקום חמישי: אירמה (Irama) – “Tu no” (בעברית: “את/ה לא”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2024 כלל 30 אמנים והרכבים, מתוכם: 19 גברים או הרכבים גבריים (63.3%), נשים (30%), 2 הרכבים מעורבים (6.7%). בבחינת חמשת המקומות הראשונים, ניתן לראות שינוי יוצא דופן: אנג’לינה מנגו, זמרת אישה, זכתה במקום הראשון – אירוע נדיר ביותר בפסטיבל בשנים האחרונות. כמו כן, אנליזה, גם היא זמרת אישה, הגיעה למקום השלישי. בכך, נשים תפסו 40% מהטופ 5.

עם זאת, הדומיננטיות הגברית לא נעלמה לחלוטין: 60% מהטופ 5 עדיין היו גברים. בשאר הרשימה ניכר עדיין יתרון ברור למשתתפים גברים, במיוחד במיקומים הנמוכים יותר. אף שהשנה סימנה הצלחה יוצאת דופן לנשים, אחוז ההשתתפות שלהן (30%) עדיין נמוך יחסית, והן התקשו לשמור על יציבות לאורך כל דירוגי התחרות. ההרכבים המעורבים נשארו בשולי התחרות עם ייצוג נמוך והישגים חלשים.

שנת 2025 – מנחה ומנהל אמנותי: קרלו קונטי (Carlo Conti)

• מקום ראשון: אולי (Olly) – “Balorda nostalgia” (בעברית: “נוסטלגיה מטופשת”). זמר גבר.
• מקום שני: לוסיו קורסי (Lucio Corsi) – “Volevo essere un duro” (בעברית: “רציתי להיות קשוח”). זמר גבר.
• מקום שלישי: ברונורי סאס (Brunori Sas) – “L’albero delle noci” (בעברית: “עץ האגוז”). זמר גבר.
• מקום רביעי: פדז (Fedez) – “Battito” (בעברית: “פעימת לב”). זמר גבר.
• מקום חמישי: סימון כריסטיצ’י (Simone Cristicchi) – “Quando sarai piccola” (בעברית: “כשתהיי קטנה”). זמר גבר.

פסטיבל סן רמו 2025 כלל 29 משתתפים, מתוכם 58.6% היו גברים, 37.9% נשים, ו3.4% הרכבים מעורבים. מדובר בשיפור משמעותי בייצוג הנשי לעומת שנים קודמות, עם למעלה משליש מהמתמודדים. אך כאשר בוחנים את חמשת המקומות הראשונים, עולה תמונה מדאיגה: 100% מהטופ 5 נתפסו על ידי גברים בלבד, ללא אף אישה או הרכב מעורב.

השנה מתאפיינת בפער חריף בין הייצוג הנשי הגבוה יחסית לבין חוסר היכולת שלהן לפרוץ למקומות הגבוהים. בעוד שנשים רבות השתתפו, הן דורגו במקומות נמוכים יחסית, כאשר הזמרת הראשונה בדירוג הייתה ג’ורג’יה, רק במקום השישי. ברגע ההכרזה על ג’ורג’יה במקום השישי, הקהל באולם הגיב בזעם רב תוך קריאות בוז במהלך השידור החי, דבר ששיקף את התגובות ברשת שזעמו על הדירוג השערורייתי של הזמרת שעל פי ההימורים וההערכות הייתה אמורה לזכות בפסטיבל. כאשר שבה הזמרת לבמה לקבל את פרס TIA הנחשב בפסטיבל, הקהל נעמד על רגליו והריע לה במשך חמש דקות רצופות. נתונים אלה מצביעים על המשך המגמה המדאיגה של דומיננטיות גברית מוחלטת בצמרת, למרות הגידול בכמות הנשים המשתתפות. אין ספק כי גם הקהל מביע את רצונו בשינוי. השנה, עלה שמה של גפי קוצ’ארי (Geppi Cucciari) כמועמדת אפשרית לקחת לידיה את הניהול האמנותי של הפסטיבל ואף הנחתה את הערב הרביעי של הפסטיבל יחד עם מחמוד, במהלך שעשוי להיראות שמאולץ עבור הצופים.

נשים מעטות, הישגים מועטים

בין השנים 2016 ל-2018, פסטיבל סן רמו התאפיין בדומיננטיות גברית ברורה, כאשר הנשים היוו בממוצע כשליש בלבד מהמשתתפים, והישגיהן היו מוגבלים מאוד. בשנת 2016, נשים היוו 35% מהמשתתפים אך רק 20% מהטופ 5, כשפרנצ’סקה מיקיילין היא היחידה שבלטה במקום השני. בשנת 2017 המצב היה דומה, עם ייצוג נשי של כ-32%, כשפיורלה מנויה הייתה האישה היחידה שהגיעה לצמרת, אך המקום הראשון עדיין נשלט בידי גבר. ב-2018 הייצוג הנשי הידרדר לשפל עם 15% בלבד, כאשר אנליזה הייתה היחידה שהצליחה להגיע למקום השלישי, מול שליטה מוחלטת של גברים בצמרת.

בשנים 2019–2022, הייצוג הנשי אמנם גדל מעט, אך הפער בהישגים בין גברים לנשים התרחב. בשנת 2019 נשים היוו 17% בלבד, כאשר רק לורדנה ברטה הצליחה להגיע למקום הרביעי. שנת 2020 סימנה שפל נוסף: למרות ייצוג נשי של כ-29%, אף אישה לא נכנסה לטופ 5 שנשלט כולו בידי גברים. ב-2021 ו-2022 נרשם שינוי קל: להקת מונסקין זכתה ב-2021, אך זמרות סולו עדיין לא הצליחו לפרוץ לצמרת. ב-2022, אף שהנשים היו 24%, אף אחת לא דורגה בטופ 5, והמקומות הגבוהים נותרו טריטוריה גברית.

בשנים 2023–2025, הייצוג הנשי עלה משמעותית עד ל-38% בשנת 2025, אך ההצלחה נשארה מוגבלת. ב-2023, למרות ייצוג נשי של 28.6%, אף אישה לא הצליחה להיכנס לחמישייה הראשונה, שהייתה על טהרת הגברים. בשנת 2024 חלה פריצת דרך כאשר אנג’לינה מנגו זכתה בתחרות, ואנליזה סיימה שלישית, אך הן היו החריגות במגמה הכללית. בשנת 2025 חזרו הפערים להתרחב: למרות ייצוג נשי מרשים של כמעט 38%, 100% מחמשת המקומות הראשונים נתפסו בידי גברים בלבד, כשהאישה הראשונה מופיעה רק במקום השישי. הפער בין כמות המשתתפות להצלחתן מדגיש כי אף שהייצוג משתפר, השוויון בפועל עדיין רחוק מהמציאות.

השערוריות הסקסיסטיות שהסעירו את פסטיבל סן רמו

סערה גדולה התחוללה סביב פסטיבל סן רמו 2020, בהנחיית אמדאוס, לאחר שגרם לתגובות זעם באיטליה בעקבות הערות סקסיסטיות שהשמיע כלפי המנחות שלצידו. אמדאוס הסביר כי הנשים שנבחרו להגיש איתו נבחרו כי הן “מאוד יפות” ואף תיאר את אחת מהן כ”אייקון סקסית”. בנוסף, שיבח את פרנצ’סקה סופיה נובלו (Francesca Sofia Novello), דוגמנית במקצועה, באומרו שהיא “סופר יפה” והדגיש את “היכולת שלה לעמוד מאחורי גבר גדול” (בהתייחס לבן זוגה, הרוכב המפורסם ולנטינו רוסי). אמירות אלו עוררו סערה גדולה ברשתות החברתיות, ומאות אנשים קראו להחרים את הפסטיבל בעקבות הדברים.

ארגון העיתונאים האיטלקי גינה את דברי אמדאוס כהפרה בוטה של החוזה עליו הוא חתום מול רשת הטלוויזיה האיטלקית, RAI. “פסטיבל סן רמו ו-RAI נסוגו עשרות שנים אחורה, והוכיחו שאינם מסוגלים להבין את דרישת השינוי מצד החברה האיטלקית. אנו שואלים את RAI האם זה הקריטריון התרבותי החדש של הטלוויזיה הציבורית?” נאמר אז בהצהרת הארגון.

שנה קודם לכן, הפסטיבל עורר ביקורת ברשתות החברתיות סביב המסורת שבה רק נשים מקבלות זרי פרחים. הזמרת פרנצ’סקה מיקיילין החליטה לשבור את המסורת כשמסרה את הפרחים לשותפה להופעה, פדז, באומרה: “פדז ואני מתחלקים, היום הפרחים הולכים אליו”, והציתה תגובת שרשרת. כך עשו גם ויקטוריה דה אנג’ליס (Victoria De Angelis) עם מנואל אניילי (Manuel Agnelli), אריסה (Arisa) עם מיקלה בראבי (Michele Bravi), והלהקה הקווירית לה ריפריזינטנטה די ליסטה (La rappresentante di lista) חלקו את הפרחים ביניהם. חלק מהקהל ראה בכך אקט פוליטיקלי קורקט מיותר, בעוד שאחרים ראו בכך צעד מודרני ואמיץ נגד מסורת אנכרוניסטית.

בשנת 2022, אמדאוס הציג חמש נשים כמנחות-משנה ואמר כי “התחלתי מתוך הרעיון להוקיר את עולם הקולנוע, התיאטרון והסדרות, שסבלו ממגפת הקורונה. בבחירת הפנים סמכתי על הרגשות שלי”. עם זאת, הבחירה של לורנה צ׳זריני (Lorena Cesarini), שחקנית איטלקייה-סנגלית, גררה תגובות גזעניות מצד הקהל האיטלקי בטענה שהיא “סיפור כיסוי” של תנועת “Black Lives Matter”.

הסערה העדכנית סביב הפסטיבל קשורה למהדורת 2025, כאשר גאיה (Gaia), מתמודדת בתחרות, ספגה ביקורת פוגענית מהמבקר הטלוויזיוני דוידה מאג’ו (Davide Maggio), שהזכיר לה שהגיעה אחרונה בהצבעות הקהל בבית. הזמרת אלודי (Elodie) יצאה להגנתה ואמרה: “נשים תמיד צריכות לבצע סלטות, לשיר מושלם, להיות פרפורמריות גדולות, אפילו לרקוד על עמוד. זה אף פעם לא מספיק. זו לא קורבנות, זו עובדה אובייקטיבית, סטטיסטיקה. אנחנו תמיד במיעוט וזה מכעיס: אנחנו לא נחותות אמנותית”. הזמרת גם הביעה תסכול על תוצאותיה של הזמרת המוערכת ג’ורג’יה (Giorgia), שהגיעה למקום השישי בלבד, למרות שזכתה באהדת המבקרים: “כעסתי בשביל ג’ורג’יה. זה היה חסר כבוד לקריירה שלה, לכישרון שלה, לשיר שהיה לה. זה לא הוגן”. גם ג’ורג’יה הגיבה באומרה: “הניצחון שלי הוא שעשיתי שיר שהקהל אהב, שהגעתי לאנשים. ובכל מקרה הגיע לאולי (Olly) לנצח”.

למרות הזוהר והמסורת הארוכה של פסטיבל סן רמו, התחקיר הנרחב חושף תמונה מטרידה במיוחד: מאחורי הקלעים, נשים עדיין נאבקות על מקום ראוי ועל הכרה שווה. במשך עשור שלם, מ-2016 ועד 2025, ראינו כיצד נשים הודרו מהצמרת, נחשפו להערות סקסיסטיות קשות, וזכו לביקורת פוגענית מצד התקשורת והציבור. אף על פי שכמה זמרות אמיצות כמו אלודי, ופרנצ’סקה מיקיילין ניסו לשנות את המצב, הפערים עדיין בולטים. מארגני פסטיבל סן רמו חייבים להבין שהשינוי אינו רק אפשרי אלא הכרחי, כי כל עוד הפרחים היפים ימשיכו להסתיר את המציאות המכוערת, הקהל והאמנים ימשיכו לשאול האם באמת הגיע הזמן שהפסטיבל האיטלקי הגדול ישנה את פניו.

איטליה באירוויזיון 2025

“Volevo essere un duro” (בעברית: “רציתי להיות קשוח”) הוא שם השיר שבוצע ע”י הזמר לוצ’ו קורסי (Lucio Corsi), הגיע למקום השני במהדורה ה-75 של פסטיבל סן רמו. השיר נכתב ע”י הזמר עצמו יחד עם תומאסו אוטומאנו (Tommaso Ottomano). זוהי הופעתו הראשונה אי פעם של הזמר בפסטיבל. השיר מבוצע בשפה האיטלקית. הזמר יבצע את שירו בחצי הגמר הראשון של האירוויזיון שיתקיים ב-13 במאי, אך כיוון שהוא מייצג את אחת ממדינות הביג 5 – הוא יעפיל אוטומטית לגמר הגדול ב-17 במאי.

על פי חוקי פסטיבל סן רמו, לאחר סירובו של הזוכה, ההצעה עוברת למקום השני בפסטיבל – לוצ’ו קורסי (Lucio Corsi). נציין כי פסטיבל סן רמו האיטלקי, המשמש גם כקדם האירוויזיון האיטלקי, הוא פסטיבל המוזיקה הנחשב ביותר באיטליה שקיים כבר 75 שנים. עד היום, ברוב המקרים, הזוכה בסן רמו מקבל את הזכות לייצג את איטליה בתחרות האירוויזיון. עבור רוב הזמרים שמתמודדים בפסטיבל הנחשב, האירוויזיון אינו המטרה העיקרית ואינו מייצג משקל משמעותי בהחלטת האמן אם להשתתף בפסטיבל. אין זה יוצא מן הכלל שהזוכה בפסטיבל יסרב לייצג את איטליה באירוויזיון, אך הפעם האחרונה שבה קרה מקרה כזה, היתה בשנת 2016.

השיר מתאר את קונפליקט הזהות והמאבק הפנימי של המספר שרוצה להתגבר על חולשותיו ולהתחזק. הוא מביע את התסכול והכמיהה להיות “קשוח”, אדם שלא דואג לעתיד ושאינו מושפע מהמציאות הקשה שמסביבו. השיר משתמש בדימויים כמו רובוט, לוחם סומו ופושעים כדי להמחיש את הדמויות האידיאליות של עוצמה וביטחון עצמי שהמספר רוצה להתחבר אליהן. השיר גולל תמונה של חיים שבהם המספר מנסה להתאים לתפקידים אלה אך מוצא את עצמו תמיד חוזר למהותו האמיתית, שהיא פחות בטוחה ויותר פגיעה.

במהלך השיר, המספר מתמודד עם התובנה שהוא לא מסוגל לעמוד בציפיות האלה שהוא הציב לעצמו ושהעולם מציב לפניו. הוא מתאר את הקושי להיות “אדם רגיל” בעולם שדורש חוזק ואומץ לאורך זמן. השיר מסתיים בהכרה ובקבלה של הזהות האמיתית של המספר, שהוא לא מעבר ללוצ’ו, האדם הפשוט והאמיתי מאחורי הדמויות שהוא ניסה להיות.

 

לוצ’ו קורסי – מי אתה?

לוצ’ו קורסי (Lucio Corsi), שנולד ב-15 באוקטובר 1993 בגרוסטו שבאיטליה, הוא זמר-יוצר ומוזיקאי איטלקי. הוא גדל בכפר וטולוניה ליד המקום בו משפחתו מנהלת מסעדה. אמו היא ציירת, בעוד אביו, עבד במגוון תפקידים כולל כעובד ברשת הטלוויזיה האיטלקית Rai, ואמן שעובד עם עורות. החיבה של קורסי למוזיקה התעוררה בצפייה בסרט “האחים בלוז” כשהיה ילד, והוא החל לכתוב שירים מגיל צעיר מאוד, תוך כדי הופעות בברים ובכיכרות של עיר הולדתו משנת 2011.

הוא החל להלחין יצירות אינסטרומנטליות של רוק פרוגרסיבי, לפני שפנה לכיוון של כתיבה שירית. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בגרוסטו, עבר למילאנו עם מטרה לפתח את קריירתו המוזיקלית, כאשר התגורר בתחילה ליד נבגליו פאבזה, לאחר מכן בוויה ריפמונטי ובסופו של דבר בניגוארדה. השתתפות זו הינה ההשתתפות הראשונה של הזמר בפסטיבל סן רמו האיטלקי.

מקור: Wikipedia, Eurovisionworld, ifj, Internimagazine, Nssgclub, Direcontrolaviolenza, Nssgclub, Nssmag, Billboard, Aussievision

אירוויזיון 2025: זו תהיה ההשתתפות ה-50 של איטליה באירוויזיון. איטליה הצטרפה לתחרות ב-1956, הייתה אחת משבע המדינות המייסדות וזכתה בה שלוש פעמים לאורך השנים. זכייתה האחרונה של איטליה הייתה באירוויזיון 2021 עם השיר “Zitti e buoni” בביצועה של להקת מונסקין.

רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!

מחפשים צילום מגנטים? בחרו רק ב- LaVie Photography!

עודכן לאחרונה בתאריך 25 בפברואר 2025 11:09 על ידי אבי זייקנר