בסדרת הכתבות “עובר על החוק” אנחנו מפרקים את תקנון האירוויזיון ובודקים מה באמת עומד מאחוריו. והיום חוק שעבר הרבה תהפוכות, בוטל, חזר ושוב בוטל, חוק השפות, שאילץ את המדינות לשיר רק בשפה הרשמית שלהן.
אירוויזיון 2026, כמו אלו שקדמו לו, לוו בסערות הבלתי פוסקות סביב הקריאות להדחת ישראל מהאירוויזיון והאשמות חוזרות ונשנות על עבירות על חוקי התחרות. לאור כך הבנתי שהגיע הזמן לעצור, לעשות סדר, ולהבין מה החוקים האלה אומרים באמת. בדיוק בשביל זה נולדה סדרת הכתבות הזו. בכל פעם נצלול יחד לחוק אחד של התחרות, נבחן את ההיסטוריה שלו, נבין את הסיבה המקורית שבגללה הוא נכתב, ונבדוק האם הוא עדיין רלוונטי לעולם המוזיקה של ימינו.
אם תסתכלו על השירים שייצגו את ישראל בשנים האחרונות, תשימו לב למגמה ברורה. רוב השירים שלנו מבוצעים כמעט לחלוטין באנגלית. אבל בשנתיים האחרונות ראינו תפנית מעניינת עם כניסה מסיבית של השפה הצרפתית, במיוחד אצל נועם בתן שהביא איתו נוכחות בולטת ומרכזית של צרפתית לבמה. המעבר המהיר הזה משפה לשפה מוכיח שמאחורי הקלעים של התחרות מסתתרת מלחמה של ממש על ייצוג, סמלים וזהות תרבותית.
@euromix.co.il אם תסתכלו על השירים שייצגו את ישראל בשנים האחרונות, תשימו לב למגמה ברורה. רוב השירים שלנו מבוצעים כמעט לחלוטין באנגלית. בשנתיים האחרונות ראינו תפנית עם כניסתה של הצרפתית לשירים הישראלים, מעבר שמוכיח כי מאחורי הקלעים של התחרות מסתתרת מלחמה של ממש על ייצוג, סמלים וזהות תרבותית. חושבים שישראל צריכה לחזור לשיר שירים בעברית באירוויזיון? ועל איזה חוק תרצו שנעבור בפרק הבא? כתבו לנו בתגובות! #אירוויזיון2027 #ישראל ♬ צליל מקורי – euromix.co.il
השנים הראשונות והטעות של שוודיה
בתחילת ימי התחרות בין השנים 1956 ל-1965, לא היה חוק רשמי שחייב את המדינות לשיר בשפתן הרשמית. המדינות עשו זאת באופן טבעי, עד שהגיעה שוודיה. בשנת 1965, הזמר השוודי אינגוור ויקסל (Ingvar Wixell) בחר לבצע את השיר שלו באנגלית במקום בשוודית. הצעד הזה עורר סערה וגרם למארגנים לשנות את התקנון. כבר בשנה שלאחר מכן, בשנת 1966, הוחל חוק השפה בפעם הראשונה, והוא חייב כל מדינה לשיר אך ורק באחת השפות הלאומיות והרשמיות שלה.
החוק החזיק מעמד מספר שנים, אבל בשנת 1973 הוא בוטל לתקופה קצרה. המדינות קיבלו חופש בחירה מלא, ומי שניצלה את זה בצורה הטובה ביותר הייתה להקת אבבא (ABBA) השוודית. הלהקה זכתה בשנת 1974 עם השיר “Waterloo” שבוצע כולו באנגלית, והפכה לתופעה עולמית. חופש השפה הזה נמשך רק עד שנת 1976.
החזרת החוק ושליטת המדינות דוברות האנגלית
בשנת 1977 איגוד השידור האירופי החליט להחזיר את החוק, והוא נשאר בתוקף למשך יותר מעשרים שנה עד 1998. התקופה הזו, ובמיוחד שנות התשעים, התאפיינה בשליטה מוחלטת של המדינות דוברות האנגלית. אירלנד ובריטניה נהנו מיתרון עצום מכיוון שהשירים שלהן היו מובנים לקהל הרחב. אירלנד רשמה רצף ניצחונות היסטורי בשנים 1992, 1993, 1994, ושוב ב-1996, בריטניה ניצחה ב-1997 בניצון האיירוני של קתרינה והגלים (Katrina and the Waves) (כן, פעם בריטניה לא רק קיבלו נקודות, אלא אפילו זכו!). המדינות האחרות הרגישו חוסר הוגנות, שכן שירים בשפות כמו שוודית או גרמנית התקשו ליצור חיבור מיידי עם הקהל המקומי והבינלאומי.
המהפכה של ירושלים וביטול החוק
שני גורמים מרכזיים הובילו לביטול הסופי של החוק. הראשון היה כאמור התסכול מהדומיננטיות של השפה האנגלית, והשני היה המעבר לשיטת הצבעת הקהל, שהחלה לצבור תאוצה בסוף שנות התשעים. ברגע שהכוח עבר לקהל בבית, המדינות הבינו שהן חייבות לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר. לקראת אירוויזיון 1999 שנערך בירושלים, הוחלט לבטל את החוק לחלוטין כדי להעניק שוויון הזדמנויות לכל המדינות המשתתפות.
שפות אקזוטיות, ריבוי שפות וג’יבריש
מאז 1999 הכל פתוח, והביטול הביא איתו לא רק גל של שירים באנגלית, אלא גם המון יצירתיות, גיוון מוזיקלי ושילובים יוצאי דופן. ראינו שירים בשפות חסרות משמעות, כמו השיר המפורסם “Sanomi” של להקת אורבן טראד (Urban Trad) מבלגיה ב-2003, שכמעט וזכה בתחרות. נחשפנו גם לשפות ילידיות וייחודיות מחוץ לאירופה, כמו השפה האבוריג’ינית בשיר “One Milkali (One Blood)” של אלקטריק פילדס (Electric Fields) מאוסטרליה ב-2024, סוואהילי בשיר “Haba Haba” של נורווגיה ב-2011, ואפילו טהיטית בשיר “La Coco-Dance” של סברין פרר (Séverine Ferrer) ממונקו ב-2006.
מדינות רבות גם ניצלו את ההזדמנות לשלב מספר רב של שפות באותו שיר. ישראל עשתה זאת בצורה מרשימה בשנת 2020 כאשר עדן אלנה ביצעה את השיר “Feker Libi“, ששילב ארבע שפות שונות והן: עברית, אנגלית, ערבית ואמהרית. דוגמה עדכנית ובולטת במיוחד מגיעה מאירוויזיון 2026, שם הזמר סאטושי (Satoshi) ייצג את מולדובה עם השיר “!Viva, Moldova” שכלל לא פחות משש שפות: רומנית, איטלקית, לטינית, אנגלית, ספרדית וצרפתית. וכמובן, אי אפשר לשכוח את השיא ההיסטורי של נורווגיה משנת 1973 עם השיר “It’s Just A Game” של להקת בנדיק סינגרס (Bendik Singers), שכלל 13 שפות, כלל השפות של המדינות שהתחרו באותה שנה.
חריג בנוף: חוק האחוזים של אירוויזיון הילדים
אם הזיכרון שלכם אומר שהיה פעם חוק שהגדיר אחוז מסוים מהשיר בשפה רשמית, אתם ממש לא טועים. החוק הזה פשוט לא שייך לאירוויזיון הרגיל, אלא לתחרות אירוויזיון הילדים. כפי שדיברנו בפרק 4 בסדרה, אשר עסק בחוק הגבלת הגיל, בתחרות הילדים איגוד השידור האירופי רצה לשמור על האותנטיות של המשתתפים הצעירים ולמנוע מצב שבו כולם שרים רק באנגלית. לכן, עם הקמת התחרות נקבע כי לפחות 75 אחוזים ממילות השיר חייבות להיות בשפה הרשמית של המדינה. בשנת 2017 החוק הזה רוכך מעט, וכיום הדרישה היא למינימום של 60 אחוזים בשפה המקומית, כאשר שאר המילים יכולות להיות באנגלית או בכל שפה אחרת.
המקרה הישראלי: הוויכוח הציבורי והמאבק על העברית
כאשר מסתכלים על ההתמודדות של ישראל עם חוק השפה, מגלים מערכת יחסים מרתקת. גם בתחילת הדרך, בתקופה הקצרה של שנות השבעים שבה הותר לשיר באנגלית, ישראל בחרה לדבוק בשפה הרשמית ושלחה שירים בעברית מלאה. עם השנים, במיוחד לאחר ביטול החוק ב-1999, התפתח בישראל דיון ציבורי סוער סביב הסוגיה. מצד אחד עמד הרצון לשמור על צביון לאומי ועל השפה העברית, ומצד שני בלט הצורך להצליח בתחרות בינלאומית ולדבר אל הקהל האירופי הרחב. תחילה נשלחו שירים שרובם בעברית עם בית באנגלית לדוגמת “השקט שנשאר” שביצעה שירי מימון באירוויזיון 2005. עם השנים המגמה השתנתה לשירים שרובם באנגלית (או צרפתית לאחרונה), אך תמיד לשלב לפחות כמה מילים או משפטים בעברית. המטרה היא לשמור על החותם המקומי ועל הזהות שלנו, כך שגם אם השיר כולל שפות אחרות ופונה לחו”ל, יוצרי השיר מקפידים כמעט תמיד לא לאבד לחלוטין את העברית.
בשנה האחרונה מסתמנת מגמה חברתית-תרבותית חדשה של התנתקות מהייצוג הלאומי הקולקטיבי לטובת נרטיב אינדיבידואלי, מגמה שהגיעה לשיאה עם הבחירה בשיר “Michelle” שרובו מבוצע בצרפתית. השיר, שעוסק במערכת יחסים של אהבה רעילה ונעדר לחלוטין סממנים לאומיים, משקף ניסיון מחושב לעקוף את ההתנגדות והקיטוב הבינלאומי שהכה בנו חזק בשנים האחרונות, באמצעות אסקפיזם טהור וחזרה לבסיס האנושי האוניברסלי. הבחירה בשפה זרה ובסיפור פרטי מאפשרת לשחרר מעט את האמנים מנטל ההסברה הכבד. מהלך זה נועד לפרק את המוקש הפוליטי ולהתעלם מהרעש של מיעוט המפגינים, מתוך הבנה אסטרטגית שהקהל הרחב בבית עדיין ממשיך להצביע ולהעניק תמיכה מעבר לפוליטיקה.
סיכום: האם חוק השפה עדיין רלוונטי היום?
כיום בחירת השפה היא כלי אמנותי נוסף בארגז הכלים של האמנים, אך השאלה האם החופש המוחלט הזה משרת את התחרות נותרה פתוחה. מצד אחד, קל יותר להגיע לקהל רחב עם שפה בינלאומית. מצד שני, יש קסם עצום וערך רב בשירים שמבוצעים בשפות המקומיות של אירופה. הניסיונות לשלב אנגלית יחד עם שפה מקומית באותו שיר מרגישים פעמים רבות פחות מוצלחים ופחות קוהרנטיים. במקרים רבים, הבחירה בשיר שכתוב כולו בשפה אחת בלבד מייצרת חוויה חזקה יותר. הביצוע המלא בשפה הרשמית מאפשר לתרבות המקורית לזרוח בצורה אותנטית, מבלי להתפשר על הזהות כדי לקרוץ לקהל הרחב.
סדרת הכתבות עובר על החוק:
| פרק 1: חוק ה-3 דקות | פרק 4: חוק הגבלת הגיל | |
| פרק 2: חוק הפלייבק | פרק 5: חוק הדגלים | |
| פרק 3: בלי פוליטקיה! |
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. את האירוע הנחו ויקטוריה סברובסקי (Wiktoria Swarovski) ומיכאל אוסטרובסקי (Michael Ostrowski), כאשר בסופו דארה (DARA), נציגת בולגריה, זכתה עם השיר ״Bangaranga״. נציג ישראל, נועם בתן, סיים במקום השני והמכובד עם השיר ״מישל״. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 התקיימה בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות נערכה בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצאי הגמר התקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. זו הייתה הפעם השלישית שבה וינה אירחה את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתב ויוצר תוכן באתר EuroMix, המביא פרשנות תרבותית לעולם האירוויזיון. טלאור הוא דור שני לחובבי אירוויזיון, שגדל במסיבות צפייה בתחרות בבית אמו. אירוויזיון 1999, בגיל 5 בלבד, היה האירוע שעיצב את אהבתו לתחרות. בוגר תואר בתרבות – יצירה והפקה, טלאור משלב בכתבותיו ידע אקדמי עם אהבה לפופ וטראש, ומעריך הומור ורפרנסים בשירי התחרות. הוא מתמחה בסיקור מנקודת מבט תרבותית-חברתית ומספק ניתוחים מעמיקים.
מחוץ לעולם האירוויזיון, טלאור מנהל תוכן ומדיה עצמאי, יועץ לימודים וסגן ראש המחלקה ללימודי אמנות במכללת ספיר.
עודכן לאחרונה בתאריך 20 באוגוסט 2026 08:56 על ידי טלאור פישלר
