מחאות וקריאות חרם נגד השתתפות ישראל באירוויזיון – רק מחזקים אותה. מדוע הקהל באירופה מצביע לישראל? כיצד התגבשה תמיכה חסרת תקדים לטובת ישראל? דעה.
תחרות האירוויזיון נועדה להיות חגיגה מוזיקלית, אך בשנתיים האחרונות התחרות הפכה לזירה של עימותים פוליטיים, במיוחד סביב שאלת ההשתתפות של ישראל. מרגע פרסום רשימת המשתתפים, גל מחאות שוטף את אירופה כולל התנגדות פומבית מצד פוליטיקאים, התייחסות פוליטית מצד רשתות טלוויזיה ציבוריות, ואפילו פרישה של מגישי נקודות לפני התחרות. המסר של כולם היה ברור: “אין מקום לישראל באירוויזיון”.
אך המציאות הייתה מורכבת יותר. ככל שעלו קריאות לדחוק את ישראל החוצה, כך הלכה והתעצמה התמיכה הציבורית בה. דווקא האנטגוניזם, ההחרמה, הקריאות הבוז והרטוריקה הקיצונית – הפכו להיות הקטליזטור שמלכד את הצופים מאחורי הנציגות הישראלית.
חזית רחבה של התנגדות: אמנים, ממשלות ורשתות טלוויזיה ציבוריות נגד ישראל
רשימת הדוגמאות ארוכה:
- מעל 70 אמני עבר, כולל זוכי אירוויזיון, חתמו על מכתב פומבי שקרא להדיח את ישראל מהתחרות בטענה כי היא “פוגעת בזכויות אדם”.
- רשתות הטלוויזיה הציבוריות של ספרד (RTVE), סלובניה (RTVSLO) ואירלנד (RTÉ) הביעו עמדות נחרצות נגד השתתפות ישראל ואף קראו ל-EBU לשקול מחדש את החלטתו.
- ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ’ס, הוסיף שמן למדורה כאשר הביע בגלוי את הסתייגותו מהשתתפותה של ישראל – צעד יוצא דופן בנוף הפוליטי האירוויזיוני.
וגם במסגרת התחרות עצמה – הסערה נמשכה:
- קריאות בוז צורמות נשמעו באולם בכל פעם שעלתה יובל רפאל, נציגת ישראל, לבמה הגדולה – הן במהלך החזרה הגנרלית והן בשידור החי.
- פעילים מניפים דגלי פלסטין עמדו ביציעים וחלק מהם אף הניפו שלטים פוליטיים.
- ניסיונות להתפרץ לבימת התחרות בזמן הביצוע הישראלי מתוך מטרה לפגוע ביובל רפאל.
- בטקס הפתיחה, אחד הנוכחים ביציע הפנה אל הנציגה הישראלית את תנועת “השחיטה” – מהלך שגרם לזעזוע ציבורי ולגינויים ברשתות החברתיות.
- וגם בשנה שעברה, איומים ברצח הופנו לנציגת ישראל – עדן גולן – שהותקפה בגל של קריאות בוז בכל הופעה.
הקהל האירופי מתייצב עם ישראל: מגזרים שונים, סיבות מגוונות
ואז באה תגובת נגד. הקהל האירופי, זה שלא מחויב לקו של ממשלה מסוימת או עורך טלוויזיה – מורכב מפרטים מגוונים – יהודים שמבינים את מדיניות ישראל, ימניים שמתנגדים למדיניות ההגירה המוסלמית לאירופה, מיעוטים אחרים שמותקפים בטרור וחברי הקהילה הגאה שמבינים שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה יש הכרה משמעותית בזכויות לקהילה – כולם מתלכדים סביב ישראל, ללא קשר לאיכות השיר או הביצוע הישראלי.
מבנה ההצבעה באירוויזיון יוצר יתרון: אי אפשר להצביע נגד
אלה שמתנגדים לישראל וקוראים להחרמתה, קולותיהם מתפצלים בין 36 מדינות אחרות. שיטת ההצבעה באירוויזיון לא מאפשרת להצביע נגד מדינה מסוימת כמו ישראל, אלא מאפשרת להצביע בעד. לכן, כשיש קמפיין מאורגן להחרים את ישראל – הרחובות הומים במתנגדים קולניים, התקשורת מביעה עמדה חד צדדית לטובת הפלסטינים, הפוליטיקה משתלטת על התחרות – כל תומכי ישראל מתאחדים. ככל שינסו לדחוק את ישראל החוצה – יותר צופים קוראים לישראל להישאר בפנים!
הפער בין השופטים לקהל: חשש מחרם
הפער בין תגובת הקהל להחלטות השופטים הופך למובהק במיוחד במצבים כאלה. שופטי התחרות, שרבים מהם אמני מיינסטרים, זמרים ויוצרים, חוששים להזדהות עם ישראל פומבית מחשש לחרם או פגיעה תדמיתית. הם מגלים זהירות ומגבשים עמדה אחידה ומרוחקת מישראל, בזמן שהציבור החופשי פועל אחרת. הציבור עושה זאת לא רק מתוך תמיכה פוליטית מוחלטת בישראל, אלא מתוך התנגדות לחרמות, לרדיפה, ולהפיכת במה תרבותית לזירה של הפעלת לחצים.
אפקט הבומרנג: ככל שתוקפים את ישראל – כך מתגייסים בעדה
כל ביקורת או ניסיון לדה-לגיטימציה מזין את ה”בומרנג” – והופך דווקא למנוע התמיכה הגדול ביותר. האשמות ב”הנדסת קולות” או “תיאום הצבעות” משקפות חוסר הבנה בסיסי. ברגע שמתחוללת הצטברות קולות לקמפיין כלשהו – זהו לא שיבוש או מניפולציה, אלא תוצאת לוואי טבעית לאנטגוניזם. ככל שמרחיקים, מדירים ומותחים ביקורת – כך הקהל הרחב מתגייס ממניעים אזרחיים, מוסריים או תרבותיים (וכמובן, גם מתוך אהבת מוזיקה פשוטה) להצביע דווקא לישראל.
כך התהפך הסיפור: אלה שחשבו שקריאות החרם יחלישו את ישראל, איחדו סביבה תומכים רבים. וככל שההתנגדות אליה גברה מעל הבמה ומתחתיה – כך גברו הקולות בשורות הקהל, מתוך תחושת הזדהות והגנה. ובסוף הערב, עם הצגת תוצאות ההצבעה, המסר היה ברור: אתם אולי רוצים להוציא אותה החוצה – אנחנו מזמינים אותה פנימה.
המחאה יוצרת את ההפך ממטרתה: בומרנג של עוצמה. נגד חרם. נגד שילוב פוליטיקה בתחרות.
ישראל באירוויזיון 2025
“New Day Will Rise” (בעברית: “יום חדש יזרח”) הוא שם השיר שבוצע ע”י הזמרת יובל רפאל, אשר נבחרה לייצג את ישראל לאחר זכייתה בעונה ה-11 של “הכוכב הבא”. ישראל עלתה לגמר לאחר שניצחה בחצי הגמר השני עם 203 נקודות, ובגמר הגדול הגיעה למקום השני עם 357 נקודות. בהצבעת הקהל ישראל הגיעה למקום הראשון כשבהצבעת השופטים השיגה רק את המקום ה-14.
זאת הפעם השלישית ברציפות שבה ישראל מגיעה לטופ חמש, הישג אליו מעולם לא הגיעה.
אירוויזיון 2025: זו הייתה ההשתתפות ה-47 של ישראל באירוויזיון. ישראל הצטרפה לתחרות ב-1973 וזכתה בה ארבע פעמים לאורך השנים. זכייתה האחרונה של ישראל הייתה באירוויזיון 2018 עם השיר “Toy” בביצועה של הזמרת נטע ברזילי.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
אבי זייקנר הוא עורך ראשי, יוצר תוכן, פרשן ומומחה בינלאומי לענייני תחרות הזמר של האירוויזיון. אבי עוקב אחרי התחרות כמעט 30 שנה, ובשבע השנים האחרונות משמש כעורך הראשי והמייסד של אתר האירוויזיון הישראלי EuroMix – האתר הגדול ביותר בישראל ובין המובילים בעולם בתחום האירוויזיון, עם למעלה מ-1.5 מיליון משתמשים בשנה.
מאז 2021, אבי מסקר את תחרות האירוויזיון מהשטח, מתוך מתחם העיתונאים בעיר המארחת, ומביא לקוראי האתר חוויות ממקור ראשון, ניתוחים מקצועיים ותגובות בלעדיות מהקהל, מהאמנים ומהמומחים. הניסיון העשיר של אבי וההיכרות העמוקה עם עולם האירוויזיון באים לידי ביטוי בכל כתבה, ומבטיחים מידע אמין, מקצועי ועדכני.
אבי זכה להכרה כמוביל דעה בתחום האירוויזיון בישראל, מתראיין לכלי תקשורת מרכזיים, משתף פעולה עם מומחים בינלאומיים, ומפרסם תכנים מקצועיים גם בפלטפורמות נוספות. כל כתבה נכתבת מתוך מחויבות לאמינות, שקיפות, והבנת הקהל, תוך הקפדה על בדיקת עובדות והצגת מגוון דעות.
עודכן לאחרונה בתאריך 20 ביולי 2025 09:14 על ידי אבי זייקנר
