הופעות גרוטסקיות ומשעשעות תמיד היו חלק מהאירוויזיון. מה שהתחיל כתופעה מבדחת ושולית התברר בשנים האחרונות עם קארייה, יוסט קליין וטומי קאש כאימפריה של ממש. האם נציגי "הספסל האחורי" הם אפיזודה חולפת או שדווקא הם הבשורה החדשה של האירוויזיון?
דמיינו לעצמכם סיפור קלאסי מהאגדות: הילד המוזר ההוא מהכיתה, זה שהיה יושב בספסל האחורי ומפריע, פתאום דווקא הוא עולה כעוף החול ומהיצור הבעייתי של הכיתה הופך לכוכב עם סיפור הצלחה מסחרר. מיתוסים כאלו ליוו לא מעט אנשים ידועים במהלך ההיסטוריה, אבל נדמה היה עד לפני כמה שנים שבעולם האירוויזיון הם לא יוכלו לפרוץ, בטח שלא לנצח, לכל היותר להתברג תחת הכותרת הנישתית והידועה לשמצה "שירי בדיחה" (Joke Entries). ב-2023, צעיר פיני מפרברי הלסינקי כובש את הבמה ושם במרכז הבמה את חברי "הספסל האחורי" כאימפריה אירוויזיונית תוססת. האם הייתה זו אפיזודה קצרת מועד ובעייתית מיסודה, או שמא תחילתו של עידן שבו הקהל קובע לשים בקדמת הבמה את "הילדים הבעייתיים" כאגדות האירוויזיון הבאות? כתבת דעה.
השנים המוקדמות: חדש, מצחיק, חריג
בשנת 1979 האירוויזיון נוחת בירושלים, ואיתו גם המשלחת המערב-גרמנית ששולחת לתחרות בישראל את להקת ג'ינגיס חאן (Dschinghis Khan) עם השיר "Dschinghis Khan". השיר הגרמני מציג בצורה גרוטסקית ופורימית את סיפורו של הדמות ההיסטורית הגדולה, אותו מצביא מונגולי אכזר ונחוש. זו הייתה אחת מהפעמים הראשונות שמדינה שולחת לאירוויזיון הופעה משעשעת ותיאטרלית.
האירוויזיון, שהחל כאירוע מוזיקה קלאסי ומעונב, זכה להיוודע לביצוע מעט אחר על בימת התחרות – פורץ גבולות, לעיתים גם מלעיג ומתריס – וזאת בכדי למשוך תשומת לב, לייחד את ההופעה כיוצאת דופן ולהטביע חותם בהיסטוריה של התחרות. סיפורו של ג'ינגיס חאן מביא את גרמניה להישג מרשים – מקום רביעי מתוך 18 מדינות משתתפות. "Dschinghis Khan" יניח את היסודות להגעתם העתידית של חברי "הספסל האחורי", הרי הופעת דבר חדש באירוויזיון כמעט אף פעם לא מעידה על חד-פעמיות.
גרמניה תישאר אחת המדינות החזקות בתורת ההטרלה באירוויזיון, כשהיא תמשיך לחגוג על הבמה (אך פחות עם הגביע ביד) עם שירים כמו "Guildo hat euch lieb" (בעברית: "גילדו אוהב אותך") של הזמר גילדו הורן (Guildo Horn) באירוויזיון 1998 או "?Wadde hadde dudde da" (בעברית: "לפני דוד כאן?") של סטפן ראאב (Stefan Raab) בשנת 2000. למרות זאת, שירים אלו זכו להיכנס לטופ 10 וסללו את הדרך לבאים אחריהם.
שבע שנים לאחר מכן, באירוויזיון 2007, זמר הדראג האוקראיני וורקה סרדוצ'קה (Verka Surduchka) עלה לבימת התחרות בהלסינקי ומסיים כפסע מהניצחון, במקום השני, עם השיר שיהפוך לקלאסיקה אירוויזיונית אקסצנטרית "Dancing Lasha Tumbai" (בעברית: "לרקוד לאשה טומבאי"). אמנם סרביה תיקח את הגביע הביתה עם השיר "Molitva", אך בפער של 33 נקודות מתחיל להתבסס מעמדם של חברי "הספסל האחורי".
לאורך כעשור וחצי, לא יצליחו כל זמרי ההטרלות התיאטרליים הרבים לעשות את מה שפינלנד תעשה באירוויזיון 2023.
מהפכה בשרוולים ירוקים: קארייה משנה את ההיסטוריה באירוויזיון
ב-25 בפברואר 2023, ניצח הראפר הפיני קארייה (Käärijä) בקדם האירוויזיון של פינלנד "UMK 2023" עם השיר איתו הוא יתחרה בתחרות בליברפול, "Cha Cha Cha". השיר מנצח ניצחון סוחף בקדם האירוויזיון ומצליח להטריף ולסחוף את כל אירופה. פינלנד, עד אז מדינה בינונית באירוויזיון עם זכייה אחת בשק בשנת 2006, מכוונת ב-2023 לפסגה הגבוהה ביותר: ניצחון. עם צבא מעריצים נאמן, הצבעת קהל מגויסת לטובתו ועשרות אלפי צופים נלהבים שצורחים "צ'ה צ'ה צ'ה" בארנה בליברפול, נדמה היה שהניצחון בפעם הראשונה בתולדות האירוויזיון יינתן לחבר "הספסל האחורי", ומה שיכול להיתפס כשיר הטרלה מבדח, קצבי וממכר – עתיד להיות אחד השירים האהובים ביותר בכל הזמנים באירוויזיון.
קארייה נתפס כבר לפני המופעים החיים בליברפול כ"ילד שובב" שהגיע לעשות בלאגן ולקחת את הגביע מה"ממסד הרציני והשמרני" (אליה נגיע מיד, והמנחשים יחכו). "Cha Cha Cha" חדל להיות שיר מסיבות פרוע אלא דמותו עוצבה כהמנון שובר-גבולות ומוסכמות, בעל הופעה ממגנטת וחייתית שיכולה לגרום גם לאוהבי הבלדות הסגורים והשקטים ביותר להתאהב באיש הרוקד עם שרוולים ירוקים ואייקוניים. הסוף ידוע לכולנו: לורין (Loreen) השוודית, זוכת אירוויזיון 2012 המיתולוגית עם השיר "Euphoria" חוזרת עם שירה "Tattoo", מנצחת את הצבעת השופטים וזוכה במספר הנקודות הגבוה ביותר באירוויזיון בליברפול. הקהל הנאמן שבטח באהבתו לילד "הספסל האחורי", שהרים את ראשו ואיים על אגדת האירוויזיון השוודית, התאכזב.
כאן עולה השאלה – האם האכזבה לא התדרדרה לשנאה? האם מוצדקת האכזבה מחוסר יכולתו של הקהל להתעלות על שיטת ההצבעה ולהכריע ברוב קולותיו מי יהיה הזוכה שלו? האם אותם רגשות כעס והתרסה כלפי איגוד השידור האירופי לא הפכו במהרה לרחשי בוז וקטטות רשת שהעכירו את אווירת התחרות וגרמו לה להפוך לזירת התנגחות המבוססת על דעות אישיות וטעם מוזיקלי? האם האהבה לנציג הנאמן של "הספסל האחורי" לא הלכה רחוק מדי? אולי הנציג הבא יוכל לענות על השאלה הזו טוב יותר.
כאוס: יוסט קליין וקו פרשת המים
לאחר שהובסו שנה לפני כן, חברי "הספסל האחורי" מקבלים את הנציג האולטימטיבי עבורם: יוסט קליין (Joost Klein) מוכרז כנציג הולנד ומאוחר יותר משחרר את שירו "Europapa" לאוויר העולם. מה שנדמה בשמיעה ראשונה כשיר מוזר שלא יגיע רחוק מתפוצץ לתופעה בלתי נתפסת: בתוך כמה ימים מרגע פרסומו הוא הופך לקליפ הנצפה ביותר של אירוויזיון 2024 בערוץ היוטיוב של האירוויזיון, עם מיליוני השמעות בפלטפורמות השונות וקהל מעריצים המוני שמתאהב בשיר המיוחד והגרוטסקי ששולחת הולנד לתחרות במאלמו.
יוסט קליין הופך במהרה לאחד השמות הבולטים באירוויזיון 2024 ושירו לאחד המתמודדים הגדולים לזכייה בגביע. על אף ביצוע בינוני (לרוב הדעות) בחצי הגמר, הולנד עולה לגמר התחרות – אותו, כפי שאנחנו יודעים היום, נאלצה לראות מהבית. שעות ספורות אחרי שירד מהבמה בחצי הגמר, הסתבך יוסט קליין באחת הפרשות השנויות במחלוקת והידועות לשמצה ביותר בהיסטוריה של האירוויזיון, כשעימות בינו לבין צלמת מההפקה השוודית מוביל לפסילתה של הולנד מגמר האירוויזיון, ביום הגמר עצמו!
"הילד הבעייתי", חבר "הספסל האחורי", נכשל שוב לכבוש את הבמה בתחרות האירוויזיון. אמנם מהדורת 2024 עסקה בעיקר בישראל והשערוריות שהסתובבו סביב השתתפותה, האווירה הנפיצה במאלמו מציתה עימות קולני ומלא שנאה וזעם מצד הקהל כלפי מארגני האירוויזיון, איגוד השידור האירופי ובראשם המפיק הראשי של תחרות האירוויזיון מרטין אוסטרדאל (Martin Österdahl). ברגע השיא של כל אירוויזיון, כשהמצלמה מופנית למפיק הראשי מטעם איגוד השידור האירופי (EBU) והוא מכריז כי ההצבעה מאושרת וניתן לחשוף את התוצאות, פותח הקהל במתקפת בוז אלימה כלפי אוסטרדאל שעיקרה הוא זעם על פסילתו של יוסט מגמר האירוויזיון. שערי הגיהינום נפתחים גם ברשתות החברתיות, כשגם שם פוצחים עימותים מלוכלכים על פסילתו של יוסט מהתחרות, רבים מהם מאשימים את ישראל בפסילתו ורבים את ה-EBU.
בין היתר, הייתה זו פרשתו של נציג "הספסל האחורי" באירוויזיון 2024 שהפכה את המהדורה ה-68 של התחרות לידועה ביותר לשמצה מאז ייסודו של האירוויזיון ב-1956. חקירת המשטרה השוודית של המקרה, דמותו הבעייתית של יוסט קליין למול האהדה המשולהבת והבוערת של המוני חובבי אירוויזיון וחובבי הז'אנר ברחבי העולם – כל אלו הפכו את חבר "הספסל האחורי" לסמל שעומד במרכזו של האירוויזיון ומעלה את התהייה האם זוג כזה של נציגים יכול בכלל להצליח לנצח את התחרות מעבר לאהבת הקהל האותנטית והטוטאלית? אולי הסוג הזה טומן בחובו אהבה גדולה לאמן, לאישיותו ולשירו המיוחד אך מצד שני גם ליבוי שנאה, פילוג ועיוורון לדעות אחרות?
הפנים קדימה: טומי קאש ועתידו של "הספסל האחורי"
הגענו להווה, עם מבט לעתיד. ובעוד פנינו מועדות לבאזל השנה, כבר קיבלנו נציג "ספסל אחורי" לאירוויזיון 2025. טומי קאש (Tommy Cash) ייצג את אסטוניה בתחרות הקרובה בבאזל בחודש מאי עם שירו "Espresso Macchiato". יש שיגידו שיר ביזארי, יש שיקראו לו מעולה ויש שיטענו, ואולי בצדק, שגוועו הימים של שירי ההטרלות המדביקים את הקהל באהבתו אליהם. אולי טומי קאש, על אף שניכר החיבור העמוק בינו לבין יוסט קליין וקארייה, לא יביא את הסחורה העוצמתית והאהבה חסרת הגבולות אליה זכו קודמיו הפיני וההולנדי. האם הקהל עייף מ"הספסל האחורי"? האם הקהל שבע ממלחמות, ויכוחים מלוכלכים ושערוריות? אולי הניסיון להתרפא מעונת 2024 העכורה הוא הסיבה שטומי קאש לא מצליח לעורר את אותה התופעה ואותו האפקט? אולי פשוט השיר לא מספיק טוב מכדי "לעוף" עליו?
בשבוע שעבר הוציאו טומי קאש ויוסט קליין את השיר "United By Music". שלא במקרה, זהו גם הסלוגן הרשמי של התחרות, אותו סלוגן שנכשל במבחן שהציבה בפניו עונת אירוויזיון 2024 במאלמו. השיר עטור מילים שנויות במחלוקת שלא מעוררות מקום לספק כמו "Fuck the EBU, אני לא רוצה ללכת לבית משפט. הפחות מקבלים פחות, והיותר מקבלים יותר", אולי נאמר תסכול אלים וקלאסי לחלוטין של חברי "הספסל האחורי", ששוב ושוב זוכים להיכשל בהשתלבות עם האירוויזיון כפי שהוא ומנצלים את הבמה על מנת לעורר תשומת לב, בין אם מוצדקת ובין אם פרובוקטיבית ולא-לגיטימית. לא ברור, חוץ מהחיבור הסגנוני והאישי עם יוסט קליין, מה גרם לטומי קאש לשתף פעולה עם שיר מתריס ונקמני כלפי ה-EBU, אותו ארגון שעומד בראש הפקתו של האירוויזיון בו יתחרה בעוד פחות משלושה חודשים.
שילוב זה מעורר את הסוגייה המרכזית לגבי אותו סוג ספציפי לו קראתי "הספסל האחורי" (כל אחד והשם שהוא יבחר להעניק לכך): האירוויזיון הפך בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה, לאירוע ענק שממדיו עולים לעיתים על הקיבולת אותה הוא מסוגל לשאת ולהכיל. מאירוע קלאסי-אלגנטי, שהפגיש בין זמרים מעונבים ומכובדים מהמדינות המערביות של אירופה, הפך האירוויזיון ב-69 שנותיו למופע עצום, גדול ממדים, המכיל בתוכו פוליטיקת זהויות, התנגשות של סגנונות מוזיקליים, תרבויות ודעות תוך התערבותם של ארגונים חברתיים, ממשלות, מדיה חברתית וכלי פרסום חזקים ומשפיעים.
אירוע כזה, תוסס מיסודו ומהכוחות הדינאמיים המתנגשים והופכים אותו לאקסטרווגנזה שכולנו אוהבים להיסחף אחריה, מעמיד את עצמו בסכנה כשהוא נפגש עם "הספסל האחורי": ביחד עם אהבה עצומה, מובנת מאליה, שהיא בסיסה העמוק והזורם בדמה של המוזיקה, עומד גם החשש מהתלקחות רוויית זעם, קונפליקטים, שערוריות שמסוגלות להתדרדר אפילו עד חקירות משטרה ותביעות בבתי משפט. אם באמת נרצה להיות "מאוחדים על ידי המוזיקה", יש למצוא את האיזון בין הערצה לבין כבוד הדדי, בין נציגים המתחרים באירוויזיון לבין בני אדם, אישיות בימתית שהיא בסופו של דבר בשר ודם. אולי נוסיף לסיכום שאלה נוקבת יותר שעליה כנראה נשען הסיפור כולו: האם האירוויזיון יכול להיות מקום תוסס אך גם מכבד?
אירוויזיון 2025: תחרות האירוויזיון ה-69 תיערך בעיר באזל שבשוויץ ב-13, 15 ו-17 במאי. זאת תהיה הפעם השלישית שבה תארח שוויץ את התחרות, לאחר שאירחה אותה בפעם האחרונה ב-1989 בעיר לוזאן. האולם המארח של התחרות הוא "St. Jakobshalle", המכיל 12,400 מקומות. זאת הפעם הראשונה שבאזל מארחת את התחרות.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!
כתב ויוצר תוכן בנושא תחרות האירוויזיון. פרשן ומומחה בענייני התחרות.
סטודנט לפסיכולוגיה.
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
עודכן לאחרונה בתאריך 28 בפברואר 2025 12:18 על ידי רוי מורנו
