נציגות ישראל לאירוויזיון 2009, אחינועם ניני ומירה עווד, ערכו כל אחת בנפרד ראיון לעיתון הספרדי "El País", העיתון הנמכר ביותר במדינה, בו שיתפו על תחושותיהן בעקבות המצב בישראל, קוראות בגלוי להפסקת הלחימה ועדיין מדברות על חווית האירוויזיון שבה קראו ל"דרך אחרת".

השיר הישראלי לאירוויזיון 2009, "There Must Be Another Way" (בעברית: "חייבת להיות דרך אחרת"), נחשב לאחד מהשירים הפוליטיים והמחאתיים הבולטים שישראל שלחה לתחרות האירוויזיון, אם לא הבולט שביניהם. השיר ייצג את ישראל באירוויזיון 2009 שנערך במוסקבה ובוצע ע"י הזמרות הישראליות אחינועם ניני ומירה עווד.

זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ישראל שלחה לתחרות נציגה ממוצא ערבי, הפעם הראשונה שבה שלחה ישראל שיר שמשלב בתוכו את השפה הערבית, ופעם ראשונה מאז אירוויזיון 1980 שבה שיר בערבית נבחר להתמודד בתחרות (אז זו הייתה מרוקו). הבחירה במירה עווד נעשתה בימים שבהם ישראל נלחמה ברצועת עזה במבצע "עופרת יצוקה" והדבר עורר גל זעם בישראל וביקורת קשה כלפי רשות השידור. עם זאת, השתיים צלחו את המשימה, העפילו מהמקום השביעי בחצי הגמר הראשון, ובגמר הגדול סיימו במקום ה-16 עם 53 נקודות.

כעת, בצל המלחמה מול ארגוני הטרור ברצועת עזה והלחימה של ישראל במספר חזיתות, ערכו שתי הזמרות ראיון לעיתון הספרדי "El País", העיתון היומי הנמכר ביותר בספרד, בו שיתפו על תחושותיהן בעקבות המצב בישראל, ולא שכחו להזכיר איך הדבר מתחבר לחוויות האירוויזיון שלהן.




אחינועם ניני משתפת כי הטבח ב-7 באוקטובר והתקיפות הישראליות המאסיביות בעזה שבאו בעקבותיו שכנעו אותה עוד יותר לגבי המסר שמופיע בשיר האירוויזיון שביצעה ב-2009: "אני תומכת בפתרון שתי המדינות ובזכויות העם הפלסטיני ולא שיניתי את דעותיי כלל. החשיבות של מאבק בלתי נלאה (מאבק מתמיד) למען השלום התחזקה בי. תראו מה קורה כשזה לא נעשה. זה לא מביא אותנו לשום מקום, ולחמאס יש פתרונות".

ניני, כמו ישראלים רבים בימים אלו, עונדת על צווארה את דיסקית החטופים, עם המסר הבולט "הלב שלנו שבוי בעזה, תחזירו אותם הביתה עכשיו!".

"כמו כל אחד בישראל, אני לוקחת את נושא בני הערובה באופן אישי מאוד. אני לא חושבת שיש אחד אחד, בלי קשר לדעותיו, שאין לו קשר אישי לעובדה שנחטפו 250 איש ורבים מהם עדיין שם. עבור כל מדינה זה יהיה טראומטי, אבל עבור המדינה שלנו שהיא באמת קטנה, 250 בני ערובה בם כמו אלפי אנשים במדינה אחרת. עשיתי הרבה עבודה כדי לנסות להחזיר אותם הביתה דרך כל הקשרים שיש לי בעולם, כולל האפיפיור איתו דיברתי פעמים רבות, אך לצערי אני לא חושבת שהוא יכול לעשות הרבה. גייסתי גם כספים, הופעתי, צעדתי עם משפחות החטופים ופרסמתי הרבה מודעות באינטרנט. אני מרגישה שאנחנו בעומק הטראומה ורחוקים מסיומה".

לניני חשוב להדגיש כי היא מגנה בכל תוקף את מעשי הטבח של ה-7 באוקטובר: "מה שחמאס עשה היה מעשה נורא של אכזריות אנושית. זה לא הביא טוב לאף אחד – לא לעם הפלסטיני, ובוודאי לא לעם הישראלי. זה הרסני".




מהצד השני של המפה, בראיון שנערך מלונדון (אליה עברה מירה עווד בשנה שעברה עם בעלה), משתפת עווד על הכאב ממה שקורה במולדתה. למילה מולדת יש משמעויות רבות לעווד – בתו של רופא מוסלמי מכפר ראמה שבגליל, ואם נוצרייה שנולדה בבולגריה, והיא עצמה מגדירה את עצמה כפלסטינית. ב-2009 כאמור הפכה לזמרת הערביה הישראלית הראשונה שמייצגת את ישראל באירוויזיון, דבר עליו חטפה ביקורת רבה מבני עמה שהאשימו אותה בכך שהיא מייצגת לטענתם מדינה המפלה אותם, ואת עווד האשימו בבגידה לצרכים פוליטיים כדי להציג דו-קיום שאינו קיים. היום, כמעט 15 שנה לאחר ההשתתפות בתחרות, עווד מודה כי היא עדיין מאמינה במסר של שלום אבל היא לא תייצג את ישראל שוב באירוויזיון בעתיד.

עווד משתפת כי מאז המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר היא משתתפת בכנסים משותפים של יהודים, נוצרים ומוסלמים בלונדון למען שלום במזרח התיכון, נמנעת מרשתות חברתיות שלטענתה "נועדו להזין את הפחדים, השנאה והכעס שלנו", ומתעקשת על הצורך להכיר זה בכאבו של זה.

"ה-7 באוקטובר זה שינה את כולנו. בכל פעם שאתם חושבים שראיתם את הגרוע ביותר באנושות, משהו חדש צץ, אפילו גרוע יותר. זו הייתה עוד נקודת שפל שבה, במיוחד כפלסטינית, הרגשתי גועל, זעזוע וכעס על כך שהמשוגעים האלה (החמאס) עשו את הפעולות האכזריות האלה כביכול בשם העם הפלסטיני. עכשיו אנחנו רואים מה זה הביא על הפלסטינים שחיים בעזה".

האם המאורעות שינו את האופן שבו את מגדירה את זהותך?

עווד משיבה: "לא. אני מחשיבה את עצמי כבת אנוש השייכת לאומה האנושית. כמובן שנולדתי לאב פלסטיני ואם בולגרית וגדלתי בישראל וכל הדברים האלו הכניסו דברים יפים לתוך האישיות שלי, למורשת, לתרבות ולמסורת שלי. היום אני נשואה לאוקראיני שהוא חצי יהודי, גם זה התווסף לחיים שלי. למה לא? אני לא מבין למה אנחנו כל כך רכושניים לגבי זהויות".

בחזרה לאירוויזיון 2009. כששרת עם אחינועם ב-2009 היה וויכוח שלם ואמרת שעשית את זה יותר לעתיד. 14 שנה אחרי, נראה שהמצב היה יותר טוב.

"אני ואחינועם לא אותו דבר. אין לנו בדיוק את אותם רעיונות. אנחנו חולקות כמה חזונות ומושגים, אבל יש לנו נרטיבים ורגישויות שונות, אבל זה הכל. עם הזמן אנחנו מבינים שאנחנו אותו דבר ביותר מובנים ואנחנו צריכים לכבד את ההבדלים האלו".

ייצגתן את ישראל באירוויזיון אחרי עוד מתקפה בעזה. האם הייתן עושות את זה שוב השנה אם היו מבקשים מכם?

"ב-2009 קיוותי לפתוח דלת אבל שום דבר לא השתנה. הייתה לי מוטיבציה גדולה, אפילו להקריב את עצמי בשביל לעשות שינוי. זו הייתה גם תקופה קשה מאוד וסביבה מאוד מורכבת לייצג את ישראל. עברתי את זה כי חשבתי שגם עם הקושי, זה יטביע חותם ויתחיל דרך. לא הייתי עושה את זה היום. אולי זה הגיל או שאני לא מתלהבת כמו קודם, אבל אני מרגישה שהדלת הזאת סגורה. אני מקווה שנפתח אותה מחדש, אבל די חשוך כרגע".

 

מחר בערב (רביעי) יופיעו השתיים בגרמניה עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין במטרה לגייס כספים עבור הפורום הישראלי אשר מייצג את משפחות החטופים בעזה, ולשני ארגוני שלום לנשים – אחד ישראלי ואחד פלסטיני.

מקורות: elpais, elpais.




רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!

הרשם
שלח התראה
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments