פורטוגל –
השיר של פורטוגל באירוויזיון 2025
ביצוע: נאפה (Napa)
שם השיר: "Deslocado"
כותבי השיר: André Santos, Diogo Góis, Francisco Sousa, João Guilherme Gomes, João Lourenço Gomes, João Rodrigues
שפה: פורטוגזית
נאפה:
להקת נאפה (NAPA), שבעבר הייתה מוכרת בשם Men On The Couch (בעברית: "איש על כורסה"), מגיעה מהאי מדיירה שבפורטוגל. הלהקה מורכבת מהחברים: דיוגו גיוס (Diogo Góis), פרנסיסקו סוסה (Francisco Sousa), ז'וואו גיארמה גומז (João Guilherme Gomes), ז'וואו לורנסו גומז (João Lourenço Gomes) וז'וואו רודריגז (João Rodrigues). בתחילת דרכם, הלהקה שרה באנגלית, אך מאז שהחליפו את שמם, הם החלו לכתוב ולשחרר מוזיקה בשפה הפורטוגזית, דבר שמשפיע על הסאונד הייחודי שלהם. המוזיקה שלהם משולבת בהשפעות מגוונות כמו ארקטיק מאנקיז, קייטאנו ולוזו, והביטלס, אם כי סגנונם המוזיקלי נוטה יותר לכיוון של רומנטיק פופ.
הלהקה פרסמה את אלבום הבכורה שלה ב-2019, ולאחר מכן שחררה את אלבומה השני ב-2023. מייד לאחר יציאת השיר "Deslocado", הוא הפך לויראלי בטיקטוק, והמסר שבו התקבל בצורה רחבה על ידי רבים שמזדהים עם מילות השיר. עם השפעות מגוונות וצליל אישי, NAPA ממשיכים לתפוס מקום חשוב במוזיקה הפורטוגזית העכשווית, ומצליחים להפעיל השפעה רבה בזירות דיגיטליות בינלאומיות.
השיר:
השיר עוסק בנוסטלגיה ובגעגועים של אדם שמחפש את מקומו בעולם, כשהוא מרגיש מנותק מהעיר הגדולה ונמשך אל הבית האמיתי שלו, אי מדיירה.
השיר "Deslocado" (בעברית: "עקור"), מבטא את התחושות העמוקות של אדם שמרגיש לא שייך בסביבה שהוא נמצא בה, ומביע את געגועיו העזים לבית האמיתי שלו, אי מדיירה שבפורטוגל. הדובר בשיר מתאר את הנסיעה שלו, כשהוא עובר במחשבותיו בין העיר הגדולה ובין תחושת הגעגוע לבית, עם דימויים של בטון ומחסור באותנטיות לעומת השקט והשלווה של האי. השיר גם משדר את הקשר החזק של הדובר למקום המולדת, שם הוא מוצא שקט ושלווה, ותיאורים של מרחבים פתוחים ומקום שממנו הוא שואב את כוחו. כל מילה בשיר מלאה בכאב של עזיבת הבית ובציפייה לחזור אליו, וזה הופך את המסר של השיר למרגש ונוגע.
השיר נכתב על ידי חברי הלהקה. זהו שירם הראשון של היוצרים בתחרות האירוויזיון. השיר מבוצע בשפה הפורטוגזית.
מילים / Lyrics:
Conto os dias para mim
Com a mala arrumada
Já quase não cabia
A saudade acumulada
Do azul vejo o jardim
Mesmo por trás da asa
Mãe, olha a janela
Que eu tou a chegar a casa
Que eu tou a chegar a casa
Que eu tou a chegar a casa
Que eu tou a chegar a casa
Por mais que possa parecer
Eu nunca vou pertencer
Àquela cidade
O mar de gente
O sol diferente
O monte de betão
Não me provoca nada
Não me convoca casa
Porque eu
Vim de longe, eu vim do meio
Do mar no coração
Do oceano eu tenho a vida inteira
O meu caminho eu faço a pensar
Em regressar
À minha casa, ilha, paz, Madeira
Se eu te explicar palavra a palavra
Nunca vais entender a dor que me cala
A solidão que assombra a hora da partida
Carrego o sossego de poder voltar
Mãe, olha a janela que eu tou a chegar
Por mais que possa parecer
Eu nunca vou pertencer
Àquela cidade
O mar de gente
O sol diferente
O monte de betão
Não me provoca nada
Não me convoca
O mar de gente
O sol diferente
O monte de betão
Não me provoca nada
Não me convoca caѕа