סיבות הפרישה של לני קור

לני קור מודיעה על פרישה משתי סיבות עיקריות: הראשונה, מצבו הבריאותי של בעלה רוב הידרדר, ולפני כשבוע היא בישרה על כך:

“בעלי אמר שהוא לא יוכל לעמוד בזה עוד שנה. עשינו הכול יחד – רוב היה המנהל שלי, הוא טיפל בהזמנות, בישל ללהקה, ניהל את הדוכן בהופעות, היה חלק בלתי נפרד מהצוות. עכשיו כשהוא לא יכול יותר, אני חייבת ללכת בעקבותיו – וזה כואב לי מאוד בלב”.

הסיבה השנייה היא היחס העוין אותו מקבלת הזמרת בהולנד עקב תמיכתה המובהקת בישראל וביהדות. דוגמה לכך היא רשת הטלוויזיה ההולנדית NPO, אשר לא ראתה את השתתפותה בעין יפה בתוכנית “Beste Zangers” וביטלה את השתתפותה של קור ברגע האחרון.

למה לני קור בחרה לעבור דווקא לישראל?

לני קור התגיירה בגיל 25, ולאחר קשרים רבים עם ישראל, ביניהם תקופת מגורים, לידת בתה השנייה והופעות עבור פצועי מלחמה – לאחר הופעתם האחרונה הצפויה להתקיים בחודש מאי, היא ובעלה יעזבו את הולנד ויעשו עלייה לישראל, שם הם מחפשים בית, קרוב לילדיה. על כך אמרה:

“החלטנו לעבור לישראל. האווירה כלפי היהודים כבר אינה טובה כאן בהולנד. בנוסף, ילדיי גרים שם, כך שזו בחירה הגיונית לעבור לשם. אנחנו מאוד רצויים שם”.

על אף היחס העוין לה היא זוכה בימים אלו בהולנד, היא עוזבת בהודיה את מדינתה ואומרת:

“כל כך הרבה מעריצים אוהבים, כל כך הרבה רגעים יפים שיכולתי לחוות”.

וכשנשאלה על רגע הקריירה הטוב ביותר שלה בהולנד, התלבטה רבות וענתה:

“כמובן שעולים בי זיכרונות מהאירוויזיון ב‑1969 – זכיתי בזהב, זה נפלא. אבל בעצם כל החיים שלי ככותבת‑מבצעת היו פסגה אחת ארוכה. חיים יפים מאלו לא יכולתי לדמיין”.

ממשיכה ליצור בישראל: לאן פניה של לני קור?

לני קור אולי פרשה מקריירת השירה המקצועית שלה, אבל היא לא מתכוונת להפסיק לשיר. כשקולה עדיין טוב ואיתו היא יכולה להופיע, היא לא מתכננת להחליף קריירה ובוחרת להמשיך כיוצרת:

“אני עדיין לא יודעת מה אעשה בישראל, לא אתחיל שם קריירה חדשה. בנותיי וחתניי הם מוזיקאים, אז בטח עוד אצור שם שירים, ואני מקווה שאוכל להשמיע אותם דרך ספוטיפיי”.

בגיל 75 היא מסכמת את הקריירה בהולנד ומודה שוב על כל הישגיה במשך כשישה עשורים:

“אני מרגישה הכרת תודה עצומה. תודה על שזכיתי לעשות הכול ברמה הגבוהה ביותר, ועד לגיל הזה.”

חייה של לני קור: מהבמה במדריד אל ספרי ההיסטוריה של האירוויזיון

קור החלה את דרכה המוזיקלית בשנת 1967 ובין השנים 1969 ל-2005 הקליטה כ-25 אלבומי אולפן. את מקומה בתולדות המוזיקה האירופית הבטיחה כבר בתחילת הקריירה, כאשר ייצגה את הולנד באירוויזיון 1969 במדריד, ספרד, עם השיר “De Troubadour” (בעברית: “הטרובדור”), אותו כתבה והלחינה יחד עם שותפים.

התחרות באותה שנה נכנסה להיסטוריה: לראשונה, ולמשך שנים רבות גם היחידה, ההצבעה הסתיימה בשוויון בין ארבע מדינות. הולנד, ספרד, צרפת ובריטניה. בעקבות המאורע הבלתי צפוי, ארבעתן הוכרזו כמנצחות משותפות, לאחר שלא היה קיים אז מנגנון שובר שוויון. עבור הולנד הייתה זו הזכייה השלישית בתולדותיה.

קור עצמה כתבה את שמה בדפי ההיסטוריה כאישה הראשונה שכתבה שיר זוכה באירוויזיון, וכן כאישה הראשונה שזכתה בתחרות וליוותה את עצמה בכלי נגינה על הבמה.

שנים של סערות ציבוריות

תמיכתה הבלתי מתפשרת בישראל בשנים האחרונות הפכו את חייה ללא פשוטים כלל, השיא הגיע במרץ 2024 כאשר הופעתה הופרעה באלימות על ידי מפגינים פרו-פלסטינים, שפוצצו את המופע וכינו אותה בין היתר “רוצחת” ו“טרוריסטית”.

במהלך הסערה האחרונה סביב השתתפות ישראל באירוויזיון התייחסה בריאיון לרדיו ההולנדי להחלטת רשת הטלוויזיה ההולנדית להחרים את ישראל מהאירוויזיון ואמרה:

“אני מוצאת את זה בלתי מובן ועצוב מאוד. אמנות היא דרך לחבר בין אנשים, וכשאתה מחרים את ישראל – אתה שולל את האפשרות הזו ונוקט עמדה אגרסיבית. אם ישראל לא מורשת להשתתף, אז כאמן – גם אני לא הייתי רוצה להשתתף”.

בהמשך הוסיפה:

“אני אוהבת את האירוויזיון, זה חלק ממני כבר עשרות שנים, ומה שקורה עכשיו ממש כואב לי. המשאלה הגדולה ביותר שלי היא – תנו לאמנות להיות חופשית, אל תיגעו בה”.