עלה, קו מעוקל והרבה זהב, אבל לא יותר מדי: רשת הטלוויזיה האוסטרית ORF חשפה אתמול הדמיה של במת אירוויזיון 2026 שיתקיים בווינה, אוסטריה. עיצוב הבמה הוא גורם מכריע בהצלחה של כל מדינה. האם וינה עמדה במשימה?
אחרי הבמה המרהיבה של אירוויזיון 2025 בבאזל, תורה של וינה הגיע והדמיות במת אירוויזיון 2026 נחשפו אתמול. לכבוד חגיגות ה-70 לאירוויזיון, ORF עושה שימוש בקונספט של המעצב הגרמני-יהודי פלוריאן וידר (Florian Wieder), שעיצב לא פחות מתשע במות לאירוויזיונים שונים. בלב הבמה יעמוד משטח LED בצורת עלה מעוקל, שישמש כאלמנט המרכזי של ההפקה. קשת רחבה ומבנה מורכב משלימים את העיצוב המרהיב.
כפי שציינו בכתבה על חשיפת ההדמיות אתמול, וידר הוא מעצב במות משופשף למדי, ויש לו ניסיון רב במופעים מוזיקליים טלוויזיוניים. הוא עיצב את הבמה לאירוויזיון 2025 בבאזל, שוויץ, והציב לעצמו רף גבוה במיוחד. האתגר המרכזי בעיצוב במה שאמורה לא רק להיראות מדהים לקהל באולם, אלא גם לקהל שצופה בשידור בבית, הוא איך הכול נראה גם בתקריבים וגם מרחוק. רוב הזמן הקהל בבית רואה חלקים ספציפיים מהבמה, ולכן כל חלק וחלק, כל גרפיקה וכל זווית, צריכים להצטלם טוב. הפרטים, במקרה הזה, חשובים לא פחות מהמכלול. אתגר נוסף הוא, שבניגוד להופעות רבות שבהן יש דגש על אומן, להקה או אירוע ספציפי שמכתיבים את העיצוב, באירוויזיון יש מספר גדול של הופעות שאמורות להיות מסוגלות להיראות שונה. כל מדינה שולחת אומן משלה עם סגנון ספציפי, מעצבים, במאים וכוריאוגרפים שעובדים יחד כדי ליצור נאמבר ייחודי שיתבלט מעל כולם. היכולת להנגיש ורסטיליות היא מה שיגרום לעסק להצליח. כישלון יגרום לכל ההופעות להיות יחסית דומות, להכשיל את הצוותיים שמייצגים כל מדינה ולשעמם את הקהל בבית. האם לווידר יש פוטנציאל להצליח השנה?
צפו בהדמיית בימת אירוויזיון 2026:
ההצלחה של באזל
כאמור, וידר עיצב את הבמה של אירוויזיון 2025 שנערך בבאזל, שווייץ. מבחינתי הבמה הייתה הצלחה גדולה. מה שבהתחלה היה עיצוב תמוה בדגש על ההרים מצידי הבמה, שתי הבמות והמסגרת הלא קשורה, התגלה כמתכון מוצלח במיוחד ליצירת עניין בכל הופעה. רוב הנאמברים נראו שונה אחד מהשני, והבמה איפשרה חופש עיצובי ויצירתי לבמאים של כל מדינה. היו אורות לגו שיצרו צורות מיוחדות בכל פעם שירדו לבמה, בחלק מההופעות השתמשו בהרים, עברו מבמה לבמה, הלכו על המסלול, השתמשו במסגרת במגוון דרכים ובעיקר היו המון מסכי לד שאפשרו לחזון היצירתי של כל מדינה להתעורר לחיים. ההצלחה הגדולה של באזל הייתה יצירת עולמות שונים לכל אומן ומתן הרגשה לצופה בבית שהוא צופה בכל פעם בדבר שונה לחלוטין. אז אחרי עיצוב כל כך מוצלח, האם וידר יתעלה על עצמו גם השנה?
וינה בקידמת הבמה
בשנה שעברה חזינו בהרי האלפים השווייצריים מובילים את העיצוב בניסיון להדגיש את מאפייני המדינה המארחת לצופים ברחבי העולם. השנה האוסטרים החליטו שהם רוצים להראות יותר מעצמם ולהדגיש את התרבות המקומית שלהם על הבמה. בשווייץ הדגש היה על המיתוג ועל עיצוב שווייצרי אייקוני. השנה, אולי משום שה-EBU מיתג את תחרות האירוויזיון מחדש גם ככה, נראה שבאוסטריה יתפסו כיוון שונה קצת ויראו את התרבות הווינאית באופן מעט אחר. בשנים האחרונות אנחנו רואים טרנד של חזרה לאתניות ותרבות מקומית ופחות אוניברסליות בעיצובים ברחבי העולם בכלל ובאירוויזיון בפרט. אוסטריה אירחה את אירוויזיון 2015, אז הם הלכו עם הזרם של אוניברסליות ו”בניית גשרים”, עיצוב שמדבר לכולם – הבמה הייתה יכולה להיות בכל מדינה אחרת ולא היינו מרגישים בהבדל. השנה, עם טרנד החזרה לייחודיות התרבותית, התמונה נראית אחרת.
אוסטריה ידועה בתנועות אומנות ותיקות יותר מהמודרניזם השווייצרי, ומהתהדרת באדריכלות מפוארת והיסטוריה של אצולה ומלוכה. המוזיקה הקלאסית והמלחינים האוסטרים, כמו מוצרט, שוברט, היידן ושטראוס, מייצגים קאנון מוזיקלי קלאסי מפואר ומוכר, שהפקת ORF ככל הנראה לא תפספס את ההזדמנות להנגיש לקהל הרחב. הבמה הנוכחית מזכירה אולם קונצרטים עם התאורה שמסודרת בעיגול ואפילו בהפרדה בין אזורי הקהל. מהבמה המרכזית יש מסלול קצר שמחבר בין הבמה אל מסלול נוסף שמקיף את הבמה וחלק מהקהל. זה נותן תחושה שהקהל שיושב שם הוא התזמורת ובכך חלק מההופעה, והקהל מחוץ לאזור הוא הקהל ממש כמו בקונצרט. מסלול ההליכה יורד מהתקרה כמעין המשך למעגלי תאורה שעל התקרה ויוצר תמונה מראה של מעגל. התאורה מקיפה את הכול ונותנת מסגרת שבדרך כלל נוצרת על ידי מסכי LED או תפאורה גסה יותר על הבמה.
הקונספט המרכזי שהאוסטרים שאבו ממנו השראה הוא “הזצסיון הווינאי” – שהיה תנועה של אומנים, אדריכלים ומוזיקאים, שבמחאה על תמיכתו הבלעדית של איגוד האמנים האוסטריים בסגנונות אומנותיים מסורתיים וקלאסיים – התפטרו ממנו. היא נוסדה ב-1897 וכללה אומנים כמו גוסטב קלימט, יוזף הופמן וקולומן מוזר. התנועה דגלה באומנות טוטאלית, וכללה אינטגרציה בין מגוון דיספלינות בתחום האומנות והעיצוב, בהן ציור, פיסול, אדריכלות, מוזיקה, עיצוב גרפי ועיצוב פנים. הסגנון הוא ורסיה אוסטרית לזרם הארט נובו, ושם דגש על מוטיבים טבעיים, צמחים, קווי מתאר, זהב וקישוטיות מופשטת. השוני המרכזי מארט נובו הוא כמות הזהב שהאוסטרים שמים בכל פינה. בדומה לאותו זרם אומנותי היסטורי, הפקת ORF שואפת לשבור מוסכמות במכוון ולאפשר צורות חדשות. הם הצהירו שמדובר באומץ להתחדשות, בפתיחות ליצירתיות רדיקלית ובחירות עיצוביות חדשות. למרות הכוונות של ההפקה, הזצסיון הווינאי אינה בדיוק משהו רדיקלי או אמיץ למדי, אבל ללא ספק יפה ואלגנטי. במקום המודרניזם העיצובי של השנים האחרונות, שאומנם כלל קריצות נוסטלגיות לשנות ה-90 וקצת רטרו פה ושם, ORF בחרו במשהו שאומנם לא כל כך מודרני אבל ללא ספק מייצג אותם ואת מסורת העיצוב המקומית.
את המוטיביים הטבעיים של הזצסיון הווינאי ניתן לראות בפיתול היפה והאלגנטי של המסלול שמקיף את הבמה. יש שימוש רב בצורות מעוגלות, והזהב חוזר על עצמו בסרטון ההדמיה שפורסם. השימוש בזהב נעשה בצורה טובה ולא מוגזמת, ורחוק שנות אור מהשימוש בגרדיאנטים (מדרג צבעים) של השנים האחרונות. יש פה מפגן תרבותי רציני עם מוטיבים של מוזיקה קלאסית, תווים, קישוטים מופשטים ואווירה של אולם קונצרטים וינאי. יש אווירה של אלגנטיות על-זמנית.
שלושת המוטיבים העיצוביים המרכזיים:
העלה
סמל לשורשים ולפוטנציאל, המייצג התחלות חדשות ויצירה משותפת. עליו נכתבת מוזיקה מגוונת מכל רחבי אירופה. מוטיבים מהטבע הם אחד המאפיינים המרכזיים של הזצסיון הווינאי. העלה הוא בעצם הבמה עצמה, וכולו עשוי ממסכי LED. המסכים מעוגלים ויוצרים אווירה של זרימה. הפינה החדה היחידה בכל העיצוב היא החלק העליון שנגמר באלכסוניות, כנראה כדי לשבור את תחושת המעוגלות וליצור דינאמיות.
הקו המעוקל
ביטוי להדהוד, להתפתחות ולתנועה מוזיקלית, המגלם חיבור, רגש וקסם וינאי. עוד צורה טבעית שמאפיינת את הזצסיון הווינאי. הקו שהוא בעצם “הבמה השנייה”, או יותר נכון מסלול הליכה, מפריד בין חלקי הקהל ועולה באלגנטיות אל העיגולי תאורה בתקרה. ללא ספק זה יכול לשמש במקום הליכונים את הנאמבר הארמני מהשנה שעברה. החיבור בין הבמה לתקרה יוצר דינמיות זורמת ורכה וחיבור בין שמיים וארץ. זה קצת מזכיר לי אנדרטאות בישראל.
המבנה
מבנה מוזהב המחבר בין אומנות לפונקציונליות. הוא יוצר סדר, תומך בחזון האומנותי ומהווה ניגוד מכוון לקו האורגני והמעוקל. המקלות הזהובים יוצרים עומק ודינמיות וגורמים לכל מה שלפניהם לא להיראות שטוח אלא תלוי בחלל גדול. השימוש בזהב מבליט את תנועת הזצסיון הווינאי לעומת הארט נובו האירופי, והשימוש החוזר בו נותן תחושה של קלאסיקה וינאית ומלכותית ומאוד יוצאת דופן מכל מה שראינו באירוויזיון עד כה.
ה”גרין רום” יחובר ישירות לבמה באמצעות שביל הליכה, אשר בין היתר יאפשר את “הליכת המנצח” דרך הקהל. בחיבור בין אלמנטים אלו נוצר עיצוב במה השומר על ה־DNA של תחרות האירוויזיון, ובו בזמן פורץ דרך יצירתית חדשה. בשנים הקודמות ממש היה אפשר לראות את ה”גרין רום” והוא היה חלק מהתפאורה, השנה עדיין לא ברור איפה הוא יהיה בדיוק.
המיתוג המסתמן
בסוף הסרטון של ההדמיה ניתן לראות את המיתוג ש-ORF כנראה הולכים לדבוק בו. הם השתמשו בלב אירוויזיון מהמיתוג החדש ונתנו לו את הסגנון הנבחר שלהם. יצאה תוצאה מרהיבה ושימוש חכם באלמנט הלב. יש תחלופה של צורות שזורמות אחת לשנייה בזהב ושמנת בסגנון הזצסיון הווינאי וכולל צורות אורגניות, צמחים, פרחים וקישוטים ועיטורים מופשטים שמתכתבים ישירות ליצירות של האומנים והאדריכלים של הזרם. מתחת הם משתמשים באותם צבעי זהב ושמנת ליצור קו גלי ומוזיקלי, משהו עם אפקט בין מים לעשן שנע עם הקצב של המוזיקה. נראה קלאסי, יפה ולא קלישאתי בשום צורה או אופן.
האם וידר יצליח במשימה?
וידר הציב לעצמו רף גבוה ביותר בשנה שעברה. כל הופעה נראתה ייחודית ומעניינת והוא נתן את הכלים לכל משלחת להתאים את הבמה לחזון שלה. השנה העיצוב לא פחות ממרהיב, ולשם שינוי אלגנטי (לא חשבתי שאני אשתמש במילה הזאת בקונטקסט של האירוויזיון). יש פה חגיגה אמיתית ולא מתנצלת של תרבות מקומית שבוצעה בצורה מושלמת. במקום הבמות הגסות, הדומיננטיות ורוויות מסכי ה-LED שאנחנו מכירים, בעיצוב של וידר יש יצירה שונה לחלוטין. השאלה היא אם הבמה מתאימה לאתגר האירוויזיון? בהנחה שלא יהיו עוד הפתעות, לא נראה שזו במה ורסטילית במיוחד, וכל הופעה תצטרך להישען על הוידאו ארט שעל המסכים כדי להתבלט. מדינות שמשקיעות יותר יוכלו לשלוח את מגוון האביזרים שיראו לנכון (למשל בלנדר ענקי, משטח החלקה על הקרח, תנור לבנים או בית בובות). מדינות אחרות ינסו את מזלן בגרפיקה ותלבושות. זה יכול להתיש את הקהל במונוטוניות ולא לתת אופציות מגוונות לכל הופעה.
נוסף על כך, יש את עניין זוויות הצילום לקהל מהבית. הבמה הזו הכי יפה כשרואים את כולה, בתקריב נראה זמר עם מסך מאחוריו או מתחתיו (כשגוררים זמר על הרצפה, סרביה…). זה עוד פעם כמעט מכריח את המשלחות למצוא פתרון של וידאו ארט וגרפיקה כדי ליצור עניין. אולי פירוטכניקות ומלא עשן כמיטב המסורת, כי אין כמו להבות בכל פזמון. באירוע כמו האירוויזיון, שדווקא צריך להיות ייחודי ושונה, זה לא אופטימלי.
אני חושבת שווידר עיצב יצירת מופת, והעיצוב והמיתוג ש-ORF יצרה השנה מאוד יחודיים. יש הזדמנויות תאורה רבות, הכול נראה בטעם והזהב מיוחד. האם זה יהיה פרקטי לאירוע כמו האירוויזיון? לא בטוח, אבל נחכה ונראה.
תחרות האירוויזיון לשנת 2026 תתקיים בעיר וינה שבאוסטריה, בעקבות זכייתה של המדינה באירוויזיון 2025 עם השיר “Wasted Love” בביצוע ג’ייג’יי (JJ). התחרות תערך בהיכל “Wiener Stadthalle”, ההיכל המקורה הגדול ביותר באוסטריה, כשחצי הגמר יתקיימו ב-12 וב-14 במאי והגמר ב-16 במאי. זוהי הפעם השלישית שבו וינה מארחת את האירוויזיון, אחרי שאירחה בעבר ב-1967 וב-2015.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
כתבת ויוצרת תוכן מובילה בתחום האירוויזיון, בעלת ניסיון בפרשנות מעמיקה ובהבנה רחבה של היבטי התחרות והתרבות שמסביבה. כמומחית לאירוויזיון, היא מביאה לקהל ניתוחים מקצועיים, ראיונות בלעדיים ועדכונים שוטפים, תוך שילוב בין ידע רחב על ההיסטוריה, החוקים והטרנדים של התחרות לבין אהבה למוזיקה ולאירועים בינלאומיים.
בנוסף, משמשת כמנהלת מרקום וכמעצבת גרפית, ומביאה עמה ניסיון בהובלת אסטרטגיות תקשורת, בניית זהות מותגית ועיצוב חזותי. שילוב הכישורים המקצועיים והיצירתיים מאפשר לה להגיש תוכן איכותי ורב-תחומי, שמעשיר את תחום האירוויזיון בישראל ומעניק ערך מוסף למתעניינים בו.
עודכן לאחרונה בתאריך 18 בדצמבר 2025 12:53 על ידי אבי זייקנר
