בפארק הירקון בתל אביב, ערב של אוגוסט מזיע, התקבצו ביום חמישי שעבר 30 אלף איש. המוני צעירים ומשפחות, חברים לניצולים, ושלל אנשים שבאו פשוט להיות יחד – להתאבל, להכיל, להחלים. לא היה זה פסטיבל טראנס שגרתי, זה היה Nova Healing Concert, מופע הריפוי הגדול לזכר 411 הנרצחים בפסטיבל הנובה ליד קיבוץ רעים באותו בוקר נורא של ה־7 באוקטובר.

על הבמה, אורות בוהקים, מוזיקאים שהם גיבורים תרבותיים: איפה הילד, הדג נחש, ברי סחרוף, אברהם טל, איתי לוי, כנסיית השכל, מוש בן ארי, מארינה מקסימיליאן ורבים אחרים. אבל דווקא רגע אחד קטן, אנושי וחשוף במיוחד של יובל רפאל תפס את תשומת הלב וכבש את הלבבות הנרגשים במקום.

עוד כותרות:

שר התרבות הספרדי: "ספרד לא צריכה להשתתף באירוויזיון אם ישראל משתתפת"

חיבוק חם מאוסטריה: "מקווים שישראל תשתתף באירוויזיון"

מחזיקים אצבעות: זהו התאריך הצפוי לקיום ההצבעה על הדחת ישראל מהאירוויזיון

למרות האיומים: אף מדינה לא ביקשה רשמית להדיח את ישראל מהאירוויזיון!

מיהו כוכב האירוויזיון הישראלי שהותקף במהלך הופעתו בחו"ל?

בגלל ישראל? האירוויזיון יאפשר פרישה ללא קנס – עד דצמבר!

1 בספטמבר שמח: עונת אירוויזיון 2026 יוצאת לדרך!

"התרגשתי יותר מבאירוויזיון"

זה לא היה עוד הופעה עבורה – והמתח היה מורגש. "פה התרגשתי יותר מבאירוויזיון", הודתה יובל בריאיון לגיא פינס, בקול רועד קלות מהתרגשות. "הייתי כמעט על סף התקף חרדה לפני שעליתי ואז עצרתי את עצמי מאוד מהר… אני לא יכולה להגיד לך כמה היום הזה (ב-7 באוקטובר) השפיע עליי. היה לי בכי על הבמה שהחזקתי אותו מלהוציא. קשה לי כי קשה לשמוח כשהם לא פה".

מאחורי ההופעה, הרעש והצלילים, מסתתר עולם פנימי מורכב, צלקות שנותרו פתוחות. "אחרי השביעי הייתי בתקופה מאוד מאוד קשה. אשמת השורד. היו עליי שתי גופות. והם איתי עד היום. זה לא גופות בסוף, זה אנשים".

צפו בביצוע המרגש מהפסטיבל:

שעדן תמיד איתה

בין כל הסיפורים שאספה איתה מאותן שעות גורליות, יש אחד שממשיך להדהד: סיפורה של עדן בן רובי שנרצחה ושכבה מעליה במיגונית המוות. כך היא חושפת לראשונה. "לאחרונה נכנסתי לקשר עם אמא שלה. זה היה לי נורא קשה – חברים שלי ידעו לא לדבר עליה".

המילים שלה חודרות ללב: "אחרי שדיברתי עם אמא שלה הבטחתי להזכיר את השם שלה בכל מקום. אמא שלה שלחה לי הודעה לפני שעליתי הערב, והיא אמרה לי שהיא מלווה אותי. כשעליתי לבמה השלט עם התמונה שלה עמד מול הפנים שלי".

בדקות האלו, כשהקהל הריע ומחא כפיים, יובל החזיקה בתוכה הרבה יותר משיר. בתוכה היה עול של זיכרון, אשמה, ואחריות להזכיר לכל העולם – אלה לא רק שמות, אלה חיים שנקטעו.

המוזיקה הפכה לערוץ של ריפוי

למרות השירים והאורות, החיוכים לצד הדמעות, אלה שעמדו שם לא שכחו לרגע את מי שלא חזרו. זו הייתה חגיגה שהפכה למפגן זיכרון, תקווה וחיבוק ענקי – עבור כולם, ובעיקר עבור הניצולים. יובל חשה שהאירוע נושא עמו עומס רגשי כבד ומורכב, והחוויה הייתה עבורה לא רק הופעה מוזיקלית אלא גם רגע של כאב וזיכרון אישי עמוק. אבל היא גם ידעה: "הם" איתה על הבמה, תומכים מאחורי הקלעים הבלתי נראים.

המוזיקה הפכה שם לערוץ של ריפוי. רוק, פופ וטראנס התערבבו להן יחד, ייסורים לצד ריפוי. יובל, כמו כל אלה שעלו לפניה ולאחריה, הוסיפה עוד תו לתשוקה ולאבל – עדות חיה לזיכרון שלא יניח.

וכך, רחוקה מאולמות תחרות נוצצים כמו האירוויזיון, יובל רפאל עמדה באמצע המדשאה מול עשרות אלפי אנשים, ופשוט הייתה שם – עם כל הכאב, כל הרוך, וכל ההבטחה לא לשכוח אף אחד ואחת.