היוצר שכתב והלחין את “דרך המלך” (אירוויזיון 1989) ו”שירו” (אירוויזיון 1993), הלך לעולמו בגיל 88. השפעתו על ישראל באירוויזיון ניכרת עד היום.
המלחין והפזמונאי שייקה פייקוב, מהיוצרים הבולטים בזמר העברי ומי שכתב והלחין שניים מהשירים שייצגו את ישראל בתחרות הזמר של האירוויזיון – “דרך המלך” (אירוויזיון 1989) ו”שירו” (אירוויזיון 1993) – הלך לעולמו הבוקר (ראשון) בגיל 88, יום לאחר שחגג את יום הולדתו. פייקוב, חתן פרס מפעל חיים של אקו”ם, היה דמות מרכזית בעיצוב המוזיקה הישראלית במשך עשרות שנים, והשפעתו ניכרת עד היום.
מלבד שני השירים שכתב לאירוויזיון, כתב פייקוב גם את השיר “ירושלם” של רונן בהונקר שהגיע למקום השלישי בקדם אירוויזיון 1992 עם 59 נקודות, רק שתיים פחות מהזוכה דפנה דקל ו”זה רק ספורט“. פייקוב גם עמד מאחורי נכסי צאן ברזל שאינם קשורים לתחרות, בהם “אמא”, “ארץ”, “אותך” ו”ארץ ישראל יפה”.
תרומתו של פייקוב לאירוויזיון ולתרבות הישראלית
פייקוב היה מהבודדים בדורו שחתומים גם על המילים וגם על הלחן של שירים שהגיעו לבמה הבינלאומית של האירוויזיון. “דרך המלך”, בביצוע גילי נתנאל וגלית בורג, ייצג את ישראל באירוויזיון 1989 והגיע למקום ה-12 – תוצאה שנחשבה מכובדת באותה תקופה. ארבע שנים לאחר מכן, הלחין את “שירו” (מילים: יורם טהרלב), שביצעה להקת שירו באירוויזיון 1993. השיר, שהציג גישה ישראלית מסורתית, דורג במקום ה-24 בלבד – תוצאה שאכזבה רבים, אך הפכה עם השנים לסמל לאותנטיות הישראלית בתחרות.
היצירה וההשפעה על הדור הצעיר
פייקוב היה ידוע ביצירתיותו ובמהירות שבה כתב והלחין שירים – לא אחת סיפר כי להיטים גדולים נולדו אצלו תוך דקות ספורות. השפעתו על דורות של מוזיקאים וזמרים צעירים הייתה עצומה: רבים מהם ראו בו מורה דרך, במיוחד בזכות מחויבותו לערכים ישראליים ולפשטות המלודית. פייקוב עצמו העיד לא פעם כי חינוכו בקיבוץ והחיבור לארץ עיצבו את עולמו המוזיקלי, והשאירו חותם עמוק על סגנונו הייחודי.
ההשתתפות באירוויזיון לא הייתה עבורו רק הישג אישי – היא סימנה את מקומה של ישראל על מפת המוזיקה הבינלאומית. גם כאשר התוצאות לא היו מזהירות, פייקוב הדגיש בראיונות כי עצם הנוכחות והייצוג הישראלי חשובים לא פחות מהדירוג הסופי. התרשמתי, בשיחות עם יוצרים צעירים, כי רבים מהם שואבים השראה מהגישה הזו – לראות במוזיקה כלי לחיבור, גאווה לאומית והעברת מסר תרבותי, ולא רק מרדף אחרי הצלחה מסחרית.
פייקוב והאירוויזיון: בין מסורת לחדשנות
במבט מקצועי, פייקוב היה מהאחרונים שייצגו את “הדור הקלאסי” של היוצרים, שראו באירוויזיון במה להצגת התרבות המקומית ולא רק פלטפורמה לפריצה בינלאומית. “דרך המלך” ו”שירו” לא ניסו להתאים עצמם לטרנדים האירופיים – הם נשענו על מלודיה ישראלית, הרמוניות פשוטות וטקסטים שמדברים לקהל מקומי ובינלאומי כאחד. לאורך השנים, צפיתי כיצד שירים אלה הפכו לנקודת ייחוס בדיונים על זהות ישראלית באירוויזיון: האם להמשיך עם השפה והסגנון המקומי, או להתמסר לגלובליזציה התרבותית?
העובדה שפייקוב היה גם כותב המילים וגם המלחין העניקה לשיריו חותם אישי נדיר. במבט לאחור, ניתן לזהות את השפעתו גם על שירים מאוחרים יותר שניסו לשלב בין מסורת לחדשנות – לעיתים בהצלחה, ולעיתים תוך ויתור על הזהות המקומית.
פייקוב הניח אחריו שתי בנות ונכדים. הוא יובא למנוחות מחר ב-18:00 בבית העלמין בקיבוץ אשדות יעקב. השפעתו תמשיך ללוות את תחרות האירוויזיון בישראל, במיוחד לאור השיח הגובר על זהות, מסורת וחדשנות. ייתכן שבעידן של תחרות גלובלית, דווקא המורשת שיצר – זו שמחברת בין עבר לעתיד – תהפוך רלוונטית מתמיד.
אירוויזיון 2025: זו הייתה ההשתתפות ה-47 של ישראל באירוויזיון. ישראל הצטרפה לתחרות ב-1973 וזכתה בה ארבע פעמים לאורך השנים. זכייתה האחרונה של ישראל הייתה באירוויזיון 2018 עם השיר “Toy” בביצועה של הזמרת נטע ברזילי.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תהיו הראשונים לדעת!
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
מאור הוימן כותב על אירוויזיון ועוקב אחרי התחרות יותר משלושה עשורים, נסע לחמש תחרויות ומצא מה לאהוב כמעט בכל ז’אנר מוזיקלי אפשרי – מהפופ הסכריני שמסיים אחרון בסמי עד האוונגרד המשונה שאפילו שופטי התחרות לא הצליחו להתחבר אליו. לרוב מעדיף שפות מקור ושירים עם עומק על פני שכפולים שוודיים באנגלית, אבל לא מתחייב על זה.
גדל בקיבוץ של שרה’לה שרון שחינכה אותו לאהוב מוזיקה ויצרה את החיבור הראשוני שלו לתחרות אי שם ב-1993, לפני שרוב חברי המערכת נולדו.
עודכן לאחרונה בתאריך 6 ביולי 2025 03:29 על ידי טל דהן
