הקדימו את זמנם – מסע בעקבות שירי האירוויזיון הגדולים שכבשו מיליונים מחוץ לתחרות – חלק ב'.
בכל שנה עולים לבימת האירוויזיון מבחר עצום של שירים, כל אחד מהם מביא איתו תקווה לסחוף את הלבבות ולזכות במקום הראשון והנחשק. אך בעוד שרבים מהם נשכחים מיד לאחר התחרות, ישנם שירים שמצליחים לפרוץ את גבולות הזמן והבמה. לעיתים, אלו דווקא השירים שלא זכו במקום הראשון או אפילו לא התקרבו לפסגה, שמצליחים להדהד בקהל ולמצוא את מקומם בזיכרון הקולקטיבי. הם השירים שנשמעים שונים, חדשים ואולי מוזרים מדי לרגע שבו הופיעו לראשונה – אבל עם השנים מתגלים במלוא יופיים וממלאים את תחנות הרדיו והלבבות מחדש.
בחלק א' של הסדרה, התעמקנו במספר שירים הזכורים לכולנו לאורך היסטוריית התחרות ובכתבה זו נמשיך במסע אל העבר לאותם שירים שהקדימו את זמנם אך פרחו ושבו את הקהל העולמי בזכות אמנותם המיוחדת רק לאחר שהתחרות עצמה הסתיימה.
השנים המוקדמות
השיר "Uno per tutte" (בעברית: "אחד בשביל כולם") בביצוע אמיליו פריקולי (Emilio Pericoli) שייצג את איטליה בשנת 1963, אמנם הגיע למקום השלישי באותה שנה אך לא זכה להצלחה גדולה באירוויזיון. עם זאת, השיר זכה להכרה במצעדים איטלקיים ובינלאומיים לאחר האירוויזיון. הוא מייצג סגנון קלאסי של שנסון איטלקי שהצליח יותר מחוץ לתחרות והפך ללהיט איטלקי אהוב שמושר בבתי קפה ברחבי העולם עד היום.
"Elle était si jolie" (בעברית: "היא היתה כה יפה") של אלן ברייר (Alain Barrière), שייצג את צרפת אף הוא בתחרות האירוויזיון של 1963, הגיע למקום החמישי בלבד. השיר, שמתאר בלדה רומנטית עצובה, משלב שירה צרפתית עדינה ולחן רגשי. על אף שלא זכה להצלחה רבה בתחרות, הוא הפך ללהיט אהוב בצרפת וזכה להשמעות רבות ברחבי העולם. עם השנים, השיר הפך לשיר פולחן עבור חובבי השנסון הצרפתי והתרבות האירופית של שנות השישים. לאוזן הישראלית, השיר זכור היטב מסרטו של הבמאי שמוליק פירסטנברג משנת 1990, "נשיקה במצ"ח" בכיכובם של יהודה ברקן ז"ל ומיכל ינאי. על ההפקה המוזיקלית בסרט זה הופקד ננסי ברנדס, אשר עיבד גם את שירה של עפרה חזה, "חי", שייצג את ישראל באירוויזיון בשנת 1983 וקטף את המקום השני, והיה גם המנצח על התזמורת בשירו של אבי טולדנו, "הורה", שייצג את ישראל באירוויזיון 1982 וקטף גם הוא את המקום השני.
שירה של פראנס גל (France Gall), "Poupée de cire, poupée de son" (בעברית: "בובת קש, בובת שעווה") שייצג את לוקסמבורג בשנת 1965, הוא אחד מהשירים המהפכניים ביותר בהיסטוריה של האירוויזיון. השיר, שנכתב על ידי סרג' גינסבורג (Serge Gainsbourg), נחשב לשיר האירוויזיון הראשון ששבר את הדפוסים המסורתיים של בלדות פשוטות. בתחילה, השיר נחשב לנועז ומאתגר מדי בזכות השפעות הרוק והפופ הצרפתי העדכני, ובשנים שלאחר התחרות הוא זכה להצלחה משמעותית והפך לקלאסיקה. למרות הצלחתו המועטה בזמן האירוויזיון, השיר נחשב כיום לאבן דרך במוזיקה האירופית ומוזכר כאחת היצירות המוזיקליות המשפיעות ביותר בתולדות התחרות.
"L'Amour Est Bleu" (בעברית: "האהבה היא כחולה") בביצוע ויקי ליאנדרוס (Vicky Leandros) עבור לוקסמבורג ב-1967, לא זכה להצלחה באירוויזיון עצמו והגיע למקום הרביעי בלבד. עם זאת, לאחר התחרות השיר זכה להצלחה מרשימה, במיוחד בגרסתו האינסטרומנטלית שבוצעה על ידי פול מורייה (Paul Mauriat) והפכה ללהיט בינלאומי, בעיקר בארצות הברית. הלחן המלודי והנוגע ללב של השיר, עם השפעתו הקלאסית, זכה לחיים חדשים והפך לאחד הקלאסיקות הגדולות של התקופה, למרות שלא ניצח בתחרות.
ומה בימינו?
"In My Dreams" (בעברית: "בחלומותיי") של להקת ויג וואם (Wig Wam) נחשב לשיר נועז ביותר בתחרות האירוויזיון של 2005. זהו שיר רוק כבד עם השפעות גלאם רוק, סגנון שהיה חריג בתחרות באותה תקופה. השיר קיבל רק 125 נקודות וחלק את המקום התשיעי עם דנמרק, אך הוא זכה להצלחה בזירת הרוק האירופית לאחר האירוויזיון והפך לשיר פולחן בקרב מעריצים. למרות שלא זכה במקום גבוה, השיר הפך לסמל של כניסת ז'אנר הרוק לתחרות האירוויזיון ונתפס בדיעבד כפורץ דרך עבור שירים נוספים בסגנון הזה שיגיעו בעתיד לבמה האירוויזיונית ואף בעיני רבים למעשה סלל את הדרך לזכייתה של להקת לורדי (Lordi) עם השיר "Hard Rock Hallelujah" (בעברית: "רוק כבד הללויה") בשנה שלאחר מכן.
"Dancing Lasha Tumbai" (בעברית: "רוקדים לאשה טומבאי") של ורקה סרדוצ'קה (Verka Serduchka) הוא אחד השירים האייקוניים ביותר בתולדות האירוויזיון. השיר, שקטף את המקום השני בשנת 2007, היה חריג במיוחד בזכות הסגנון הקאמפי וההופעה האקסצנטרית של ורקה. למרות שתחילה השיר עורר מהומה ואף נחשב לשנוי במחלוקת מבחינת הסגנון והמשמעות המילולית של מילותיו, הוא הפך ללהיט בקרב קהילת מעריצי האירוויזיון ונותר עד היום אחד השירים המזוהים ביותר עם התחרות. ההצלחה של השיר נמשכת גם שנים לאחר מכן, כאשר הוא נחשב לאחד מלהיטי הפופ המשפיעים ביותר בתולדות האירוויזיון ובתולדות המוזיקה האירופית.
אמנם "Fairytale" (בעברית: "אגדה") של אלכסנדר ריבאק (Alexander Rybak) זכה באירוויזיון בשנת 2009, אך הפריצה העולמית האמיתית שלו התרחשה לאחר התחרות. בזמנו, השיר נחשב לייחודי למדי בשל השילוב בין כינור לריקוד עכשווי, והפך מיד לאחר התחרות להצלחה מסחרית באירופה. הוא נחשב לשיר שהציג גישה מוזיקלית ייחודית אשר פתחה את הדלת לשירים אחרים המשתמשים בכלי נגינה קלאסיים בתוך ז'אנר הפופ, והשפיע משמעותית על תחרות האירוויזיון בשנים שלאחר מכן. כאמור, השיר אמנם הצליח למדי בשנים שלאחר הזכייה, אך ההצלחה האמיתית של השיר הגיעה עקב טרנד באפליקציית הטיקטוק, מה שיצר תגובת שרשרת אדירה והשיר שוב הגיע לראש רשימות המצעדים עם עשרות מיליוני השמעות מחודשות ברחבי הרשת.
שירם של הצמד דה קומון לינטס (The Common Linnets – בעברית: "המצעים הנפוצים") עם השיר "Calm After the Storm" (בעברית: "רגוע אחרי הסערה") שייצג את הולנד בשנת 2014, קטף את המקום השני בתחרות האירוויזיון אך ההצלחה הגדולה שלו הגיעה רק לאחר מכן. הסגנון המוזיקלי של השיר – בלוז ורוק אמריקאי – היה ייחודי מאוד בזירת האירוויזיון, והקדים את זמנו מבחינת הטון האינטימי והמינימליסטי שבו. לאחר התחרות, השיר זכה להצלחה באירופה ובארצות הברית, ונכנס למצעדי מוזיקה בינלאומיים. השיר נחשב לדוגמה של שיר שהאירוויזיון אומנם זיהה את איכותו, אך הצלחתו האמיתית הגיעה רק בזכות קהל המעריצים הנאמן שמצא את השיר מחוץ למסגרת התחרות.
השיר "Rhythm Inside" (בעברית: "הקצב שבפנים") של לואיק נוטה (Loïc Nottet), נציג בלגיה לאירוויזיון 2015, נחשב לייחודי בשל סגנונו האלקטרוני והמודרני. השיר הגיע למקום הרביעי בלבד, אך לאחר התחרות הוא זכה להצלחה רבה, והפך ללהיט במדינות רבות באירופה בזכות הפקה חדשנית וקליפ מושקע. הוא נחשב לשיר שהצליח לפרוץ את גבולות האירוויזיון ולהפוך ללהיט עולמי בזכות עיבוד יוצא דופן ואווירה חשמלית ומסתורית.
בשנת 2016, שוודיה שלחה את פרנס (Frans) עם השיר "If I Were Sorry" (בעברית: "אם הייתי מצטער") שאמנם הגיע למקום החמישי בתחרות, אך הצליח בצורה מרשימה מחוץ לה. השיר, שמשלב סגנון פולק-פופ עכשווי לצד מילים כנות ואינטימיות, הפך לפופולרי במצעדי הפופ באירופה והושמע בתחנות רדיו רבות. השיר הפך לאחד השירים המזוהים ביותר של התחרות בשנים האחרונות, והוכיח שגם שיר שלא זוכה במקום הראשון יכול להפוך ללהיט בזכות סגנון שמצליח לגעת בלבבות הקהל.
"Love Me Back" של ג'אן בונומו (Can Bonomo) ייצג את טורקיה בתחרות האירוויזיון 2012 והגיע למקום השביעי בלבד. השיר משלב אלמנטים של מוזיקה טורקית מסורתית לצד פופ עכשווי, ומביא סיפור אהבה ימי שמערב בין התרבות הטורקית לסגנון עכשווי ואנרגטי. לאחר האירוויזיון, השיר זכה להצלחה רבה במדינות רבות, והפך לפופולרי בטורקיה ובמדינות שכנות. הצלחת השיר הוכיחה את יכולתו של סגנון ייחודי זה להגיע לקהל רחב גם מחוץ לגבולות התחרות.
השיר "Spirit in the Sky" (בעברית: "רוח שבשמיים") של להקת קיינו (KEiiNO) ייצג את נורווגיה באירוויזיון 2019 והגיע למקום השישי בלבד בדירוג הכללי (למרות שהגיע למקום הראשון בהצבעות הקהל), אך לאחר התחרות זכה להצלחה משמעותית והפך לפופולרי בקרב מעריצי התחרות. השיר משלב פופ מודרני עם אלמנטים של יוייק (Joik), סגנון שירה מסורתי מהתרבות הסאמית, מה שהפך אותו לייחודי ומקורי במיוחד. השיר הצליח לכבוש את לבבות הקהל ברחבי העולם בזכות המסר האופטימי והאנרגטי שלו, והפך לשיר מועדף במסיבות אירוויזיון ברחבי העולם.
אחד השירים המדוברים ביותר בזירת האירוויזיון לאחרונה הוא "Snap" (בעברית: "נקישה/הצמדת אצבעות") שביצעה רוזה לין (Rosa Linn), אשר ייצגה את ארמניה בשנת 2022. השיר זכה תחילה להצלחה מועטה באירוויזיון עצמו, כאשר הגיע רק למקום ה-20 בגמר, תוצאה מאכזבת במיוחד לאור הציפיות הגבוהות. אך לאחר התחרות, השיר הפך לוויראלי, במיוחד ברשתות החברתיות, עם מאות מיליוני צפיות והשמעות בפלטפורמות השונות כמו ספוטיפיי, יוטיוב וטיקטוק. ההצלחה של השיר נובעת ככל הנראה מהמילים האישיות והנוגעות ללב של השיר ומהלחן הפשוט והקליט שלו. זהו מקרה קלאסי של שיר שהקדים את זמנו בתחרות, אך בסופו של דבר כבש את לבבות הקהל ברחבי העולם.
כמו רבים מהשירים שלא זכו לתהילה מיידית, יצירות אירוויזיוניות רבות מגלות את יופיין האמיתי רק לאחר שנמוגו אורות הבמה. יש קסם מיוחד בשירים שנכתבים מהלב ומגיעים ללבבות אחרים בשלב מאוחר יותר, כאשר הקהל מבשיל להרגיש את עוצמתם. הם מזכירים לנו שלעיתים הדרך המשמעותית ביותר היא זו שמתפתחת לאט, כשזמן וקהל מוצאים את השיר בדיוק ברגע הנכון. הם מעוררים השראה לכל מי שיוצר ומאמין, מזכירים שהצלחה לא תמיד נמדדת בזכייה מיידית אלא בהד שנשאר ומלווה שנים אחר כך. שירים אלו מקבלים חיים חדשים בזכות מאזינים מכל העולם, לא רק מעריצי אירוויזיון, שמעניקים להם מקום של כבוד בזיכרונות וברגעים מיוחדים. וכך, גם באירוויזיון – ישנם רגעים שמוכיחים שמוזיקה טובה לא צריכה לנצח, אלא רק למצוא את הדרך ללבבות של אנשים.
אירוויזיון 2025: תחרות האירוויזיון ה-69 תתקיים בבאזל שבשוויץ, ב-13, 15 -17 במאי 2025. האולם זנקט יאקובסהלה (St. Jakobshalle), שיארח את התחרות, צפוי להכיל בתוכו כ-12,000 צופים בכל מופע. התחרות תתקיים בשוויץ לאחר זכייתה השלישית בהיסטוריה של שוויץ עם השיר "The Code", בביצועם של הזמר.ת נמו (Nemo). זאת תהיה הפעם השלישית שבה התחרות תתארח בשוויץ, לאחר שהתחרות התארחה בשוויץ בשנים 1956 ו-1989.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!
כתב, יוצר תוכן ומומחה לענייני אירוויזיון.
מנהל אדמיניסטרטיבי בכיר.
אימייל: [email protected]
