היום לפני 69 שנים – איגוד השידור האירופי הכריז על הקמת האירוויזיון באספה הכללית ברומא – סיפור לידתה של התחרות.
רומא, איטליה, 19 באוקטובר 1955: האספה הכללית של איגוד השידור האירופי (EBU) מתכנסת בעיר הנצח, רומא. באספה הזו, שנערכה כחלק מהמאמצים לאחד את השידור הטלוויזיוני באירופה, התקבלה אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בתולדות התרבות האירופית – הקמת תחרות שירים כלל-אירופית שתעודד יצירה מקורית ושיתוף פעולה בין מדינות.
איגוד השידור האירופי (EBU) הוקם ב-12 בפברואר 1950, כאשר רשת הטלוויזיה הבריטית (BBC), אירחה ועידה בעיר טורקי (Torquay) שבאנגליה, בהשתתפות נציגי 23 גופי שידור שונים מאירופה. הדיון בוועידה התמקד בקידום שיתוף פעולה יצירתי וחילופי תוכניות טלוויזיה. ארבע שנים מאוחר יותר, באוקטובר 1955, החליטו נציגי האיגוד לקדם את הרעיון של תחרות שירים כלל-אירופית – מה שהפך במהרה לאירוויזיון.
בפגישה זו ברומא התקבלה ההצעה של רשת הטלוויזיה השוויצרית SRG SSR לארח את התחרות הראשונה בלוגאנו שבשוויץ באביב 1956. תחרות זו, שכונתה "Grand Prix Eurovision De La Chanson" (בעברית: "פרס האירוויזיון לשיר"), הייתה למעשה התחלה צנועה אך משמעותית לאירוע שעתיד להפוך לאירוע המוזיקה השנתי הגדול ביותר בעולם.
השם "אירוויזיון" והאירועים המוקדמים
העיתונאי ג'ורג' קמפי (George Campey) טבע את השם "אירוויזיון" במאמר שפרסם במגזין "London Evening Standard" ב-5 בנובמבר 1951. המונח נועד לתאר תוכנית של רשת הטלוויזיה הבריטית ששודרה בטלוויזיה ההולנדית, והוא נבחר בשל הפשטות והיעילות שלו. צפו בראיון עם האיש שהמציא את השם "אירוויזיון".
שידורי הטלוויזיה הראשונים ברשת האירופית כללו את הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה שהתקיימה ב-2 ביוני 1953, ושודרה גם בצרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה. שנה לאחר מכן התקיימה עונה של שידורי אירועים בין-לאומיים, שכללה את פסטיבל הנרקיס בעיר מונטרה שבשוויץ, סיור בוותיקן ברומא ומצעד של הצי המלכותי הבריטי. השיא היה שידור משחקי המונדיאל בשוויץ, הפעם הראשונה שבה שודרו משחקי גביע העולם בטלוויזיה.
מרסל בזנסון (Marcel Bezençon), מנכ"ל רשות השידור השווייצרית ונשיא ועדת התוכניות של איגוד השידור האירופי, היה האחראי העיקרי להקמת התחרות. באמצעות יכולותיו הדיפלומטיות, בזנסון הצליח לשכנע את איגוד השידור האירופי להקים את תחרות האירוויזיון, תוך שהוא מציע לשדר את משחקי המונדיאל ללא תשלום בתמורה לכיסוי הוצאות של עד 10,000 פרנק שווייצרי (כ-43 אלף ש"ח כיום).
בפגישה שנערכה במונקו בינואר 1955, הוצעו שני רעיונות: תחרות שירים אירופית ותחרות כישרונות חובבים בשם "Top Town". הרעיון האחרון נפל במהירות, מה שאפשר לתחרות השירים להמשיך ולהתפתח.
מייקל ברנן (Michael Brennan), שחקן בריטי, תרם אף הוא לעיצוב פורמט התחרות, על אף שלא היה קשור ישירות להקמת האירוויזיון. בשנת 1954 הוא הציע לרשת הטלוויזיה הבריטית רעיון לקיום תחרות שירים לאומית שתתבסס על פסטיבל סן רמו (San Remo Festival) האיטלקי. בהצעתו נכלל ביצוע כל שיר פעמיים, כאשר הביצוע השני יתבצע בליווי תזמורת קטנה, וכן הוצעה מערכת הצבעה אזורית ולוח תוצאות – אלמנטים שאומצו בתחרויות האירוויזיון המאוחרות.
לאחר שאיגוד השידור האירופי אישר את הקמת התחרות, הוחלט להשתמש בפסטיבל סן רמו האיטלקי כמודל. הפסטיבל, שהחל באיטליה בשנות ה-50, התקיים תחילה ברדיו ושימש כתחרות שירים בין מלחינים ומבצעים איטלקיים. עם המעבר לטלוויזיה, הפך פסטיבל סן רמו לאירוע חשוב במוזיקה האיטלקית, וכלל ביצוע כפול של השירים – פעם אחת עם תזמורת מלאה ופעם נוספת עם תזמורת קטנה יותר, מה שאיפשר למבצעים להציג את יצירותיהם בצורות שונות.
אלמנטים מהותיים מפסטיבל סן רמו, כגון השימוש בתזמורות ובשופטים ממדינות שונות, הותאמו ושולבו בתחרות האירוויזיון הראשונה שהתקיימה בשוויץ בשנת 1956, ובכך תרמו לביסוסה של התחרות כאירוע תרבותי ייחודי ומשמעותי באירופה.
האירוויזיון הראשון
האירוויזיון הראשון התקיים בשוויץ, ב-24 במאי 1956, ובו השתתפו שבע מדינות: בלגיה, צרפת, גרמניה, איטליה, לוקסמבורג, הולנד ושוויץ, כל אחת מהן שלחה שני שירים לתחרות, כך שעל הבמה בוצעו סך הכול 14 שירים שהתחרו בערב הזה. השופטים, שהיו נציגים בינלאומיים מכל מדינה משתתפת, צפו בתחרות בתנאים שנועדו לדמות צפייה דרך טלוויזיה ביתית. הם השתמשו במסכים קטנים שהוצבו במקום האירוע, תיאטרון קורסאל (Teatro Kursaal), שנבחר לארח את התחרות ההיסטורית הזו.
האירוע הועבר בשידור חי בטלוויזיה וברדיו, ובכך הפך לנגיש לא רק לצופים בטלוויזיה אלא גם למאזיני הרדיו. שבע תחנות רדיו שידרו את האירוע בזמן אמת, בעוד 13 תחנות נוספות הקליטו אותו ושידרו אותו במועד מאוחר יותר. למרות ההתרגשות סביב האירוע, מספר הצופים בטלוויזיה לא היה מרשים – בבריטניה צפו רק כ-4 מיליון אנשים בשידור, כאשר הם הצטרפו לשידור רק באמצע התחרות.
השיר שזכה בתחרות היה "Refrain" (בעברית: "פזמון חוזר") שבוצע על ידי הזמרת השוויצרית ליס אסיה (Lys Assia), אשר נחשבת היום לאגדת אירוויזיון. למרבה הצער, הניקוד המדויק של השופטים לא פורסם מעולם, ולא נשמר תיעוד מלא של השידור בארכיונים, מה שיצר חלל מידע היסטורי לגבי הניקוד וההתרחשות המדויקת באירוע. אף על פי כן, קיימת הקלטת שמע של רוב התחרות וקטעי וידאו של השיר הזוכה.
תחרות האירוויזיון הראשונה הייתה לאבן דרך בהיסטוריה של הטלוויזיה והמוזיקה האירופית בפרט והעולמית בכלל. מהאספה ברומא ב-1955 ועד התחרות בלוגאנו ב-1956, האירוויזיון הצליח לשלב בין מוזיקה וטכנולוגיה ולהפוך לאירוע שאיחד בין מדינות שונות ביבשת. האירוע, שהחל כרעיון צנוע לקידום שיתוף פעולה תרבותי, הפך לתחרות המפורסמות ביותר בעולם, וממשיך להיות מקור לחגיגה, יצירתיות וקשר תרבותי בין המדינות המשתתפות.
מקור: eurovision.tv.
אירוויזיון 2025: תחרות האירוויזיון ה-69 תתקיים בבאזל שבשוויץ, ב-13, 15 -17 במאי 2025. האולם זנקט יאקובסהלה (St. Jakobshalle), שיארח את התחרות, צפוי להכיל בתוכו כ-12,000 צופים בכל מופע. התחרות תתקיים בשוויץ לאחר זכייתה השלישית בהיסטוריה של שוויץ עם השיר "The Code", בביצועם של הזמר.ת נמו (Nemo). זאת תהיה הפעם השלישית שבה התחרות תתארח בשוויץ, לאחר שהתחרות התארחה בשוויץ בשנים 1956 ו-1989.
רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!
כתב ויוצר תוכן בנושא תחרות האירוויזיון. פרשן ומומחה בענייני התחרות.
מנהל אדמיניסטרטיבי בכיר.
אימייל: [email protected]
טלפון: 050-9441919
