תחרות האירוויזיון תחזור בשנה הבאה לבריטניה, לראשונה מ-1998. בריטניה אירחה את האירוויזיון שמונה פעמים, יותר מכל מדינה אחרת, ואירוויזיון 2023 יהיה הפעם התשיעית שבה התחרות תיערך בממלכה המאוחדת. חזרנו אחורה בזמן לכל הפעמים שבהם האירוויזיון נערך בבריטניה.

איגוד השידור האירופי הודיע ביום שני האחרון כי אירוויזיון 2023 יתארח בבריטניה, לראשונה מ-1998. לאורך השנים בריטניה אירחה את התחרות שמונה פעמים, יותר מכל מדינה אחרת, וזאת למרות שניצחה בתחרות "רק" חמש פעמים. הסיבה לכך היא שלאורך השנים בריטניה שימשה כתוכנית גיבוי למקרה ובו מדינה לא יכלה לארח את התחרות מסיבות כלכליות. במקרה כזה, פנה ה-EBU לרשת הטלוויזיה הבריטית (BBC) במטרה לארח את התחרות ובכך שברה בריטניה את שיא הפעמים למדינה מארחת. בשנה הבאה, התחרות תגיע לבריטניה בפעם התשיעית.

חזרנו אחורה בזמן לכל הפעמים שבהם אירחה בריטניה את התחרות ולסיפורים המעניינים סביב האירוחים.


	לעדכונים חמים וזכייה בפרסים מטורפים – לחצו כאן ועקבו אחרי דף האינסטגרם שלנו

1960 – לונדון (London)

התחרות מגיעה לראשונה לבריטניה לאחר שהולנד, שזכתה באירוויזיון 1959, סירבה לארח את התחרות פעם נוספת לאחר שאירחה אותה כבר ב-1958. התחרות נערכה בעיר הבירה לונדון ב"רויאל פסטיבל הול" (Royal Festival Hall), אולם קונצרטים בעל 2700 מקומות. מנחת התחרות הייתה קתרין בויל (Katie Boyle), שנבחרה להנחות את האירוויזיון בבריטניה בפעם הראשונה מתוך ארבע (על כך בהמשך).

13 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, כולל נורווגיה שערכה את הופעת הבכורה שלה בתחרות. צרפת זכתה בתחרות בפעם השנייה בתולדותיה ועמדה במקום הראשון בטבלת הזכיות ביחד עם הולנד, גם כן עם שתי זכיות. בריטניה המארחת מגיעה למקום השני בפעם השנייה ברציפות, מקום שאליו תגיע במרוצת השנים עוד 14 פעמים.

בסופו של הערב הוענק לראשונה הפרס למדינה הזוכה ע"י טדי שולטן (Teddy Scholten), זוכת אירוויזיון 1959 מטעם הולנד, ומאז הדבר הפך למסורת שנמשכת עד היום.

1963 – לונדון (London)

התחרות מגיעה בפעם השנייה לבריטניה לאחר שצרפת, שזכתה באירוויזיון 1962 בפעם השלישית (שיא זכיות עד אז), סירבה לארח את התחרות פעם נוספת לאחר שאירחה אותה כבר ב-1959 וב-1961. התחרות נערכה בעיר הבירה לונדון ב"מרכז הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה הבריטית" (Television Centre). מנחת התחרות בבריטניה בפעם השנייה ברציפות הייתה קתרין בויל (Katie Boyle), שהנחתה גם את התחרות ב-1960.

16 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, והניצחון הלך בפעם הראשונה לדנמרק – זכייה שעד היום נחשבת לשערורייתית. במהלך ההצבעה, כשהגיעה תורה של נורווגיה להכריז על הניקוד, מגיש הנקודות לא הכריז על הניקוד באופן תקין. מנחת התחרות קתרין בויל ביקשה מנורווגיה לחזור שוב על התוצאות אך הדובר הנורווגי ביקש שיחזרו אליהם בסוף הערב, לאחר שכל שאר ההצבעות יימסרו. לאחר שחזרו לנורווגיה לקבלת הניקוד בפעם השנייה, השתנה הניקוד הנורווגי – דבר שהעניק את הניצחון לדנמרק על חשבון שוויץ שהובילה לאורך רוב ההצבעה וסומנה בהתחלה כמדינה המנצחת.

עד היום לא ניתן לומר בוודאות אם מדובר בטעות תמימה או במעשה מכוון.

1968 – לונדון (London)

התחרות מגיעה בפעם השלישית לבריטניה, והפעם לראשונה אחרי ניצחונם הראשון באירוויזיון 1967 עם השיר "Puppet on a String" (בעברית: "בובה על חוט"), בביצועה של הזמרת סנדי שו (Sandie Shaw). התחרות נערכה גם הפעם בעיר הבירה לונדון ב"רויאל אלברט הול" (Royal Albert Hall) – אולם קונצרטים מפואר בעל כ-5300 מקומות. מנחת התחרות בפעם השלישית ברציפות הייתה גם הפעם, ניחשתם נכון – קתרין בויל (Katie Boyle).

17 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, והניצחון הלך בפעם הראשונה לספרד.

התחרות בבריטניה זכורה במיוחד מכמה סיבות, ראשית – זאת הייתה הפעם הראשונה שבה מועבר השידור בטלוויזיה לשאר לעולם בצבע ולא בשחור לבן כמו שנעשה עד אז באותם ימים. שנית, השיר הספרדי הזוכה "La La La" היה אמור להיות מושר במקור ע"י הזמר ז'ואן מנואל סראט (Joan Manuel Serrat) שרצה לשיר בתחרות בשפה הקטלאנית. הדבר לא מצא חן בעיניי רשת הטלוויזיה הספרדית, כיוון שבזמנו שרר בספרד משטר דיקקטורי, והזמר הוחלף ע"י הזמרת מסייל (Massiel) – שבסופו של דבר גם זכתה בתחרות.

1972 – אדינבורו (Edinburgh)

התחרות מגיעה בפעם הרביעית לבריטניה לאחר שמונקו, שזכתה באירוויזיון 1971, לא הצליחה למצוא מקום מתאים לאירוח התחרות ולא עמדה בדרישות ה-EBU. התחרות נערכה לראשונה מחוץ לעיר הבירה לונדון, והגיעה לאדינבורו (Edinburgh) – עיר הבירה של סקוטלנד. התחרות התארחה ב"אולם אשר" (Usher Hall) – אולם קונצרטים בעל 2200 מקומות, ולראשונה לא הונחתה ע"י קתרין בויל אלא ע"י הרקדנית והשחקנית הסקוטית המפורסמת מוירה שירר (Moira Shearer).

18 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, והניצחון הלך בפעם השלישית ללוקסמבורג. השיר הזוכה נכתב ע"י איב דסקה (Yves Dessca), שכתב גם את השיר הזוכה של מונקו באירוויזיון 1971. בכך, הפך דסקה לכותב השירים הראשון שזוכה בתחרות פעמיים ברציפות, וכותב השירים הראשון שזוכה בתחרות מטעם שתי מדינות שונות.

1972 הייתה השנה הראשונה שבה כל מדינה סיימה עם ניקוד נפרד ולא היה תיקו כלשהו בטבלת הניקוד.

רשות השידור הישראלית, בהובלתה של הזמרת אילנית, ניסו להצטרף לתחרות בפעם הראשונה לאחר שגילו שישראל כלולה ברשימת המדינות החברות באיגוד השידור האירופי – דבר המקנה לישראל את האפשרות להשתתף בתחרות. עם זאת, מועד ההרשמה לתחרות כבר נסגר ולאילנית הובטח שהיא תייצג את ישראל באירוויזיון 1973. משם, השאר היסטוריה.

1974 – ברייטון (Brighton)

התחרות מגיעה בפעם החמישית לבריטניה לאחר שלוקסמבורג, שזכתה באירוויזיון 1973 בפעם השנייה ברציפות, סירבה לארח את התחרות פעם נוספת עקב קשיים כלכליים. התחרות נערכה לראשונה בעיר ברייטון (Brighton), והתארחה באולם הקונצרטים "ברייטון דום" (Brighton Dome). את התחרות אירחה בפעם הרביעית והאחרונה קתרין בויל (Katie Boyle), שחזרה לתפקיד אחרי שש שנים.

17 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, כולל יוון שערכה את הופעת הבכורה שלה בתחרות. את הניצחון קטפה בפעם הראשונה שוודיה, ניצחון שאותו השיגה להקה אבבא (ABBA) עם השיר "Waterloo". לימים תהפוך הלהקה לאחת מהלהקות המצליחות בעולם עם מכירות של מאות מיליוני עותקים מאלבומיהם. ב-2005 זכה השיר במקום הראשון בתחרות השירים המצליחים ביותר בכל 50 שנות האירוויזיון שנערכה בקופנהגן, בירת דנמרק. ישראל, שהשתתפה בתחרות בפעם השנייה, יוצגה באותה שנה ע"י להקת כוורת עם השיר "נתתי לה חיי" והגיעה למקום השביעי.

שני סיפורים משמעותיים ליוו את התחרות באותה שנה. הראשון – פרישתה של צרפת לראשונה מהתחרות. כארבעה ימים לפני האירוויזיון, נפטר נשיא צרפת ז'ורז' פומפידו (Georges Pompidou). רשת הטלוויזיה הצרפתית החליטה לפרוש מהתחרות והזמרת דני (Danièle Graule), שנבחרה לייצג את המדינה, נאלצה לוותר על השתתפותה. עם זאת, במהלך התחרות נצפתה הזמרת יושבת באולם התחרות וצופה במופע.

שערורייה נוספת שליוותה את התחרות היא העובדה שרשת הטלוויזיה האיטלקית לא שידרה את האירוויזיון כיוון שהיא נערכה במקביל לקמפיין פוליטי אינטנסיבי במדינה העוסק בחוק הגירושין. רשת הטלוויזיה RAI חשה כי שירה של הזמרת ג'יליולה צ'ינקטי (Gigliola Cinquetti), שנקרא "Si" (בעברית: "כן"), עלול לשמש כתעמולה ולהשפיע על ציבור הבוחרים האיטלקי במשאל העם שנערך חודש לפני התחרות. השיר לא הושמע ברוב תחנות הטלוויזיה והרדיו הממלכתיות באיטליה עד לקיום משאל העם, ובסופו של דבר הגיע למקום השני בתחרות. צ'ינקטי עצמה ייצגה את איטליה עשור קודם לכן והביאה לאיטלקים את הניצחון הראשון בתחרות. במהלך מופע הביניים שנערך באירוויזיון האחרון שנערך באיטליה, הופיעה הזמרת עם שירה הזוכה מאירוויזיון 1964, הופעה שריגשה רבים.

1977 – לונדון (London)

התחרות מגיעה בפעם השישית לבריטניה, אחרי ניצחונם השלישי באירוויזיון 1976 עם השיר ""Save Your Kisses for Me" (בעברית: "שמור את הנשיקות שלך בשבילי"), בביצועה של להקת Brotherhood of Man (בעברית: "אחוות האדם"). ב-1969 זכתה בריטניה בתחרות בפעם השנייה כחלק מהזכייה המרובעת המפורסמת, אך בסופו של דבר האירוח נמסר להולנד בשנה שלאחר מכן. התחרות נערכה בפעם הרביעית בעיר הבירה לונדון, לראשונה מ-1968. התחרות התארחה ב"מרכז הכנסים של וומבלי" (Wembley Conference Centre) – מרכז כנסים בעל 2500 מקומות. את התחרות הנחתה העיתונאית אנג'לה ריפון (Angela Rippon), והיא נערכה לראשונה בחודש מאי – מסורת שנשמרת עד היום.

18 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, והזכייה הלכה בפעם החמישית לצרפת – שיא עד אותה עת. ישראל יוצגה בפעם השנייה ע"י הזמרת אילנית עם השיר "אהבה היא שיר לשניים", אך למרות הציפיות אילנית הגיעה למקום ה-11 בלבד. תוניסיה הייתה אמורה לערוך את הופעת הבכורה שלה בתחרות אך בסופו של דבר פרשה.

את התחרות אפפה כל אותה תקופה שביתה של איגוד הצלמים ב-BBC, דבר שאיים על קיומה. בשל השביתה, לא צולמו גלויות בין השירים ובמקום זאת הוצגו צילומים שונים של הקהל באולם, דבר שיצר סיטואציות משעשעות.

1982 – הרוגייט (Harrogate)

התחרות מגיעה בפעם השביעית לבריטניה, אחרי ניצחונם הרביעי באירוויזיון 1981 עם השיר "Making Your Mind Up" (בעברית: "להעלות את דעתך"), בביצועה של להקת Bucks Fizz (בעברית: "באקס פיז"). התחרות נערכה לראשונה בעיר הרוגייט (Harrogate), והתארחה במרכז הכנסים "המרכז הבינלאומי של הארוגייט" (Harrogate Convention Centre). את התחרות הנחתה מגישת הטלוויזיה והקריינית יאן לימינג (Jan Leeming).

18 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, והניצחון הלך בפעם הראשונה לגרמניה. גרמניה סיימה את התחרות עם 161 נקודות, 61 נקודות יותר מישראל שסיימה במקום השני, שיא שהיה שמור עד לניצחון של בריטניה באירוויזיון 1997. את ישראל ייצג הזמר אבי טולדנו עם השיר "הורה" שסיים כאמור במקום השני עם 100 נקודות.

1998 – ברמינגהאם (Birmingham)

התחרות מגיעה בפעם השמינית והאחרונה עד כה לבריטניה, אחרי ניצחונם החמישי באירוויזיון 1997 עם השיר "Love Shine a Light" (בעברית: "אהבה מפיצה אור"), בביצועה של להקת Katrina and the Waves (בעברית: "קתרינה והגלים"). התחרות נערכה לראשונה בעיר ברמינגהאם (Birmingham), והתארחה ב"אולם המקורי הלאומי" (Utilita Arena Birmingham). את התחרות הנחו לראשונה מטעם בריטניה צמד מנחים – מנחת הטלוויזיה ממוצא שוודי אולריקה ג'ונסון (Ulrika Jonsson), ושדר הטלוויזיה והרדיו טרי ווגן (Terry Wogan) שפירשן את התחרות מטעם בריטניה בין השנים 1971-2008.

25 מדינות השתתפו בתחרות באותה שנה, כולל מקדוניה שערכה את הופעת הבכורה שלה בתחרות. הזוכה הגדולה בפעם השלישית הייתה ישראל עם השיר "דיווה" בביצועה של הזמרת דנה אינטרנשיונל. בנוסף, זאת הייתה הפעם ה-15 שבה הגיעה בריטניה למקום השני, שיא שנשמר עד היום ואף נשבר ב-2022 ע"י בריטניה עצמה כשהגיעה למקום השני בפעם ה-16.

התחרות זכורה בעיקר מכמה סיבות עיקריות: ראשית, זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הופעלה שיטת הטלווטינג שבה הקהל בבית הצביע והשפיע על תוצאות התחרות. שנית, זאת הייתה הפעם האחרונה שבה נדרשו המשתתפים בתחרות לשיר בשפת מדינתם הרשמית, חוק שבוטל בשנה שלאחר מכן. שלישית, זאת הייתה הפעם האחרונה שבה כללה התחרות תזמורת וליווי של מוזיקה חיה.

כמו שניתן לראות, לאורך השנים הציגה בריטניה תחרויות מרשימות ושברה לא מעט שיאים והישגים.

מה צפוי לנו ב-2023? נדע בקרוב.

הרשמו לקבלת מייל על כתבות חמות מהאתר

רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!