טליה גרוספלד בטור אישי ראשון, מספרת על הבחירה המפתיעה שלא לקנות כרטיס לאירוויזיון בתל אביב. "זה לא המחיר הגבוה – אני פשוט מעדיפה לצפות בו מהספה הנוחה בבית!"

אני טליה, חובבת אירוויזיון שרופה 40 שנה בדיוק (מאז הזכייה של "הללויה"), ולא קניתי כרטיס לאירוויזיון בתל אביב. לא קניתי, ולא מתכוונת לקנות. כן, בדיוק מה שאתם שומעים. זה לא המחיר הגבוה שמרתיע אותי, כי כשאני רוצה משהו מאוד, כסף הוא לא מה שימנע ממני להגשים את רצוני. אני פשוט לא רוצה לצפות באירוויזיון מהאולם, אלא מעדיפה לצפות בו מהספה הנוחה בבית. חובבי האירוויזיון, שחלקם מכירים אותי שנים רבות, לא מתפלאים במיוחד, אבל דווקא חבריי הקרובים ובני משפחתי ה"נון-חובבים" מרימים גבה ולא מבינים, איך חובבת אירוויזיון כבדה כמוני, שמתעסקת באירוויזיון 365 ימים בשנה, לא רוצה להיות נוכחת באירוויזיון, כשהוא חוזר לישראל אחרי 20 שנה, וספק מתי זה יקרה שוב.

זו לא רק הרתיעה שלי מאירועים המוניים, זה לא רק האופי המופנם שלי שגורם לי לפעמים לחוש לא בנוח בקרב אנשים קולניים ואנרגטיים מדי, וזה אפילו לא רק החשש שלא אצליח לראות ולשמוע כראוי את הנעשה על הבמה בשל התנאים הפיזיים באולם. זה גם הרצון לשמר את האירוויזיון בעיניי כפי שאני אוהבת אותו: נוצץ, חגיגי, גדול מהחיים!




האירוויזיון של היום זה לא האירוויזיון של פעם

לראות את הצלמים מכרכרים סביב הזמרים ואת עובדי הבמה מבליחים בכל פעם בהפסקות שבין השירים, קצת הורס לטעמי את הקסם, ויש דברים שאני מעדיפה לא לראות. זאת גם הסיבה שאני לא ממהרת לקנות כרטיס לחזרת המשפחות, למרות שמחירו יהיה הרבה יותר זול וגם יאפשר לי לצפות אח"כ בערב בשידור החי בטלוויזיה. אולי אילו הייתה מכונת זמן, שהייתה מאפשרת לי לחזור לשנת 1979, 1983 או 1987, כשהאירוויזיון היה מלכתחילה הרבה יותר סולידי וחגיגי, הייתי שמחה להיות נוכחת באולם ולשבת בתוך קהל שקט ומעונב, אבל עד שמישהו ימציא מכונה כזו, כנראה אסתפק בצפייה מהבית…

40 שנים חלפו מאז האירוויזיון שהפך אותי לחובבת התחרות (על אף שלא זכיתי לצפות בו בשידור חי, כי נשלחתי מוקדם למיטה). 38 שנים חלפו מאז האירוויזיון הראשון שראיתי בטלוויזיה בשידור חי. האירוויזיון עבר מאז אין ספור שינויים וחידושים, חלקם גם פחות לרוחי, אבל בתוך תוכי נשארתי עד היום אותה ילדה קטנה ונרגשת שצפתה באירוויזיון בטלוויזיה בשנות ה- 80, התרגשה מנעימת הפתיחה Te Deum, והתלהבה מהחגיגיות, מהזוהר, מהאווירה הבינלאומית וכמובן מהשפות, שלצערי הפכו למצרך נדיר בימינו. כמי ש- 21 השנים הראשונות שלה כחובבת עברו ללא שותפים ל"שיגעון", למעט המשפחה הקרובה (בעיקר סבא ז"ל, שהתייחס לאירוויזיון בהדרת כבוד, וממנו בעצם ירשתי את אהבתי הגדלה לתחרות), האירוויזיון היה ונשאר עבורי אירוע מאוד אינטימי, אישי, משפחתי.




העולם השתנה

מאז שהתחברנו לאינטרנט במרץ 2000 גיליתי שאיני לבד, שיש עוד אלפי "משוגעים" כמוני, שחולקים את אותו תחביב לא שיגרתי, ומצאתי בית חם ואוהב בפורומים (בשנים האחרונות בקבוצות פייסבוק) של חובבי התחרות, ואפילו הרווחתי כמה חברים אמיתיים! אבל עדיין אני מעדיפה לחוות את האירוויזיון עצמו באותו אופן אינטימי כמו בשנים הרחוקות ההן שהפכו אותי לחובבת התחרות, ולצפות בו מהספה הנוחה בבית, עם המשפחה הקרובה, עם התה והלימון והספרים הישנים.

אני מניחה שרובכם לא מסכימים איתי, וזה מובן לי לגמרי, אבל זו אני. לכל מי שיהיה באולם בלייב, במופעים החיים או בחזרות, וכן לכל מי שנשאר לצפות מהבית כמוני אני מאחלת צפייה מהנה ומרגשת באירוויזיון שחוזר אל המגרש הביתי אחרי 20 שנה! אחרי שנה סוערת וחסרת רוגע אני בטוחה שישראל תעמיד אירוויזיון לתפארת, שיביא לנו הרבה שמחה וגאווה. חג אירוויזיון שמח לכולנו!

 

רוצים להישאר מעודכנים? רוצים לקבל את כל חדשות האירוויזיון ישירות לטלפון הנייד ברגע פרסומם? לחצו על הפעמון הכחול המופיע בצד ימין למטה – וכל פעם שתצא ידיעה חדשה הקשורה לאירוויזיון – אתם תיהיו הראשונים לדעת!

תגובות